אני הרעה בסיפור
אז זהו. אין יותר רע ממני.
הבנתי את זה כשהרסתי להורים שלי את החיים. הם עוזרים לי, שופכים עלי כספים, נותנים טונות של אהבה, אני באמת ילדה שבכלל לא קל לגדל אותה. הרים על הרים של בעיות שצצות בכל גיל מחדש, החל מקלינאית תקשורת וריפוי בעיסוק ועד היום: אני לא זוכרת שהייתה שנה שלא הלכתי אליה לטיפול רגשי, באמת. ולהכול הייתה סיבה טובה. אני פשוט אחת שקשה לגדל אותה.
מילא זה. אני בטוחה שאני לא היחידה.
אבל מה הקטע?
אני מאכזבת אותם. כל פעם מחדש.
לא תורמת לבית, לא תורמת לאחרים, לא עושה משהו עם החיים שלי שמביא להם נחת, לא משקיעה בלימודים (ציונים טובים דווקא כן יש, למזלי.)
אני שוברת להם את הלב כל פעם מחדש.
עד עכשיו הכול נשמע בנאלי ורגיל של טינאייג'ר שלא שמה על ההורים שלה,
אבל…
אני פשוט מחזירה להם רעה תחת הררי הטוב שהם נתנו לי.
הסתרתי מהם שפתחתי חשבון אנונימי, מה שנחשב כגבול אדום אצלי בבית.
זה הדרדר להסתרת פלאפון מגע, מה שהם גילו היום והרגישו כל כך נבגדים.
אני שוברת להם את הלב כל פעם מחדש.
ושונאת את עצמי על זה.
מילא אם הייתי מביעה חרטה, או התנצלות, או פיצוי- אבל אני לא.
אני קפואה. אפאטית. חסרת רגש. לא מסוגלת לכלום מרוב שאני רוע.
וזה עוד יותר שובר לי את הלב.
כי אני אוהבת אותם. ורוצה שיהיה להם טוב. רק שבגללי, ורק בגללי, נשבר להם הלב כל פעם מחדש.
ולמה אני מעלה פה פוסט? אני כבר 3-4 שנים באתר הזה ולא העליתי בכלל הרבה פוסטים. פשוט הרשתות החברתיות נלקחו לי, והייתי חייבת להעלות פוסט איפשהו. אז "שותפות בדרך" זה מקום שחוזרים אליו תמיד, גם כשמתרחקים. כמו משפחה.
בנות, תשמרו על המשפחה שלכן. תגרמו לרגעי אושר, תביאו נחת להורים שלכן.
כי זה המקום שיישאר לנצח. לא החברות, גם לא הביצפר או המורות.
משפחה- זה לתמיד. אז פליז, תשקיעו בה לפחות כמו שאתן משקיעות בחברות שלכן. כי כל נתינה- חוזרת אליכן בחזרה. רק תרוויחו, באמת.
ואגב, בנות מהתקופה שלי- יש פה עדיין?
תגידו היי בתגובות!
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
14 תגובות
ואווו מזדאה ברמותתתתת
אוף
פשוט הרגשה נכסס
שלחתי את הפוסט אתמול בצהריים, לא חשבתי שיעלה כל כך מהר…
כתבתי אותו מתוך סערת רגשות מאוד גדולה, כך שלא עברתי עליו לפני השליחה. פשוט כתבתי ושלחתי.
הוא מאוד- מאוד- מאוד לא משקף את ההרגשה האמיתית שלי עכשיו.
מסתבר שככל שהזמן עובר נהיה גרוע יותר.
אני מבקשת וחוזרת, תקראו שוב את הפסקה האחרונה, ותשמורנה על המשפחה שלכן, פליז?
דבר ראשון,
את לא חסרת רגש אם כתבת את זה,
ונתת לי להבין גם את הצד השני
יש לי אח שמתנהג גם לא הכי בסדר.
לכי תדעי אולי הוא מתחרט…
אוהבת אותך, ואת צודקת לגמרי
בסופו של דבר, המשפחה היא זו שנשארת לך.
תודה, הפוסט שלך מהמם,
אהבתי אותו ממש
???
עדיין אפשר לתקן מישל, עדיין אפשר.
את קודם כל, מהממת. נשמה טובה טובה.
ואם כתבת את זה, סימן שכן אכפת לך. שזה כן מזיז לך משהו בלב.
בהצלחה!!
כל הפוסט הזה לא נשמע רוע, בכלל
אגב, מישל, אני רק רוצה לעודד אותך – את סותרת את עצמך בנקודה הכי כאובה:
"מילא אם הייתי מביעה חרטה או התנצלות"
ומיד אחר כך
"זה שובר לי את הלב."
זה איכפת לך, מישל! זה איכפת לך, ילדה!
ואווו אמאלההה את כלכך מזכירה לי את ההרגשות שלי מלפני תקופהה?
אוףף זה קשההה! אני יודעת מה זה!
תנסי כן לגרום להם קצת נחת, תראי להם שאת אוהבת ומעריכה אותם! ואין כמוך בעולם, באמת!!
ממה שכתבת נראה שאת ממש דואגת להורים שלך ומבינה אותם שקשה להם איתך … את ממש רואה את הקושי שלהם . וזה טוב (אולי) אבל אפשר לשאול מי מבין אותך כך כמו שאת אותם ומי רואה את הקושי שלך בתוך זה…?
אל תשכחי את עצמך ילדה! ותפסיקי להאשים את עצמך בהכל. פליז! לא מגיע לך!
תזכרי שתמיד אפשר לתקן והם עוד ירוו ממך עוד הרבה נחת תאמיני רק
אוהבתת??
ואולי תדברי איתם תספרי להם מה את מרגישה…
בהצלחה נשמהה
תמשיכי להיות חזקה. אלופה את!
זוכרת אותך.
האמת היא שלא תכננתי להגיב לפוסטים היום אבל את פשוט בת מדהימה, יש לך מודעות עצמית גבוהה בטירוף. ואת נשמעת אחת שמעריכה את הההורים שלך גם אם קשה לך עם הכללים שהם מציבים לך.
אומרים שהילדים שהכי משקיעים בהם, מחזירים הכי הרבה נחת אח"כ להורים.
אוהבת אותך המון, ומאחלת הצלחה בכל מה שתעשי❤
היי בתגובות.
וגם איה בתגובות. מישל, מה?..
איה.
וואו מישל
את פשוט מהממת. החזרת אותי תקופה אחת אחורה. את עם פלוס ענק מעלי (לפי מה שכתבת פה) בקשר לתחושות שלך.. קיצרר תמיד יש תיקון ואת יכולה להתייעץ עם חברות (שיותר ממך ברוחניות) וזהו. בהצלחה נשמה. נגעת ממש עם הכתיבה.
וואי גם אני מסתירה מההורים שלי המוןןןן
אבל את טובה ממני, לך יש מצפון שלי כבר מת לגמרי חוץ מהבזקים מדי פעם כלוםםםםםםםםם
אלוקים מה אני רוצה מהחיים שלי?????