כנסו,זה בלייב!!#$%@#

למידה מרחוק (ברר)
אז זה מתחיל ככה,
 

נכנסת לשיחה, מאוחר.

המורה כבר קראה נוכחות ועכשיו הכנסתי ת'עצמי למערבולת של עצבים וחפירות, שהיא להגיד למורה שמלכיאל נ-כ-נ-ס-ה.

סו, יצאתי לפעולה.

"טוב בנות אז בעצם מה שהבנו מהמשפט שבפס.."

אני:"המורהה"

"בנות לא להפריע לי עכשיו – שאלות בסוף"

אני: "המורה אני נכנסתיייי"

"בנות אני ביקשתי… רגע מה? מי אמרה אני"

מישי קרציה שנדחפת: "המורה הדרייב לא נפתח לי אל תמשיכי"

"רגע בנות אני חושבת שמישהי נכנסה תנו לי רגע לדבר"

אני(האומללה): המורה זאת מלכיאל נכנסתי בתחילת השיעור (מגיע לי נוכחות מלאה אחרי כל הסבל הזה, לא?) תעשי לי נוכחותתתתתתתתתתתת", פווו לנשום לנשום לנשום.

אבלל השם תכנן משו אחר שזה: (בו זמנית)
"רגע מי נכנסה שוב לא שמעתי"
"המורה חסויה מנסה להכנס ולא מצליחה"
"המורה באיזה שורה את עכשיו"
"המורה נמאס לי כבר מהשיעורים האלה למה אי אפשר זום?"
"המורה אני הולכת להכין לי שוקו את יכולה לחכות שניה"
"המורה מתי השיעור נגמר?"
"המורה השיעור כבר אמור להיגמר"
"המורה למה יש קורונה בעולם?"

זה מה שזה היה.

וזה היה נשמע ככה-
המגלבלחכלגיכליזגכךיגכגדןרחןקדלעלץזגחץעחסחעלחכעחעלכלךךכגלכעחחךעחעלחכךלעךךנתכךיצעמעלךכככככככככככעלמנצהמורהההממהצלב

וכאילו כדי להכעיס הגיעה המנגינה השנואה עלי ברמות טודודודוםטודודוםטודום.

א קיצער סיוט עולמים ואחרי שכל זה עבר, המורה אימצה ת'קול של המנהלת וצרחה עלינו ש"אי אפשר לנהל ככה שיעור (לע באמת?) ואנחנו חייבות להבין תמצב הלא פשוט שנקלענו אליו (אקסיוסמי?מבינות יותר טוב ממך) ועכשיו אני מסתכלת על המספרים ומספר שיפריע לי מעכשיו עד סוף השיעור אני ירשום אותו וחבל… טוב. אני ממשיכה אז כמו שאמרתי בעבודת הקורבנות יש שלוש סוגי…"

"המו"

"שקטטטטטטט!!!בנות!! מה זה צריך להיות!! אני אמרתי לכןן שאי אפשר לדבר עכשיו זה לא היה מובןן??? בקשה. זאת הפעם האחרונה שמישהי מדברת באמצע שיעור, מובןןן???"

וזהו. בושה ונכלמת השתקתי את עצמי פתחתי ת'מחברת והתחלתי לכתוב את התשובות לשאלות של השיעור הבא… אני כבר השיעור הזה לא אלמד.

ואחרי השיעור כשאני אשלח למורה הודעה שאני השתתפתי בשיעור, היא תגיד לי שאנלי נוכחות.

כי לא אמרתי שאני בשיעור.

ואני רק אחייך חיוך מסויט. עברתי זוועות ונוכחות אינלי.
מבינות את הפרדוקס?