כמים הפנים לפנים

לא ציפיתי לזה

23:00
מחר מתחילה את הביצפר..

היי, שכחתי משהו!
מחפשת מהר את הפלא' שלי.. נו, איפה הוא?? דווקא עכשיו נעלם?!
יופיי. מצאתי! שולחת מיד לחברתי הודעה:
אני: "היי שאני, מה נשמע? את לא שוכחת, כן? יושבים מחר יחד.."
שאני: "ברור! שורה אחרונה! לא בעיניים של המורה;)"
אני: חחח מעולה:) ניפגש מחר! ליל"ט:)"
שאני: "לילה קסום:)"
זהו. הולכת לישון רגועה. יודעת שיש לי מחר ליד מי לשבת ולא יצא מצב לא נעים שאגלה שכולן הסתדרו חוץ ממני..
07:15
טררר.. הבוקר הגיע. (אפילו לא שמתי לב שנרדמתי.. טוב, בטח באמצע המחשבות:))
מכבה את השעון מעורר. מתארגנת מהר: חולצה. חצאית. נעליים. תכשיטים. תסרוקת יפה לכבוד היום הראשון. שמה 2 מחברות בתיק. אוכל. בקבוק מים. חת"ת. מה עוד צריך ליום הראשון? אממ.. זהו נראלי.
07:45
סוגרת במהירות את התיק. הכל כבר יש..
יואוו מעניין אם באמת המורה תמר תהיה המורה שלנו. הלוואי! מתפללת בלי קול..
יוצאת מהבית ברגשות מעורבים.. הלוואי שתהיה לי שנה מושלמת! בע"ה!
08:00
פסס.. המורה באה!!
יואו אז זה בכלל לא המורה תמר.. זו המורה שפרה.. איזה מבאס!! 'תמיד אנחנו מקבלות מורות מבוגרות' עולה לי מחשבה לראש.
אחרי הכרות קצרה עם המורה, התפילה מתחילה. כמובן שהמחשבות שלי עסוקות ב'איך תהיה המורה? חמודה? היא תתחשב ותפרגן לי?', במקום במילות התפילה. כמה חבל!..
10:30
ההפסקה מגיעה!
'אז המורה לא כזו גרועה', אני מהרהרת, 'אפילו מאוד נחמדה.. עשתה עלי רושם טוב'
אני יוצאת ליטול ידיים. בחוץ אני רואה את המורה מתעכבת. כשהיא רואה אותי, היא מסמנת בידה שאגש אליה..
אני ניגשת והמורה לי אומרת;
"במשך היום, תגיע תלמידה חדשה לכיתה. אשמח מאוד שתתייחסי אליה יפה. תפני אליה, ותתני לה הרגשה טובה. שלא תרגיש בודדה.."
"ולכן", ממשיכה המורה, "אשמח מאוד שכשהיא תגיע, שתעברי לשבת לידה.."
בום! לא ציפיתי לזה.. טוב, אני מרגיעה את עצמי. יש עוד בנות בכיתה.. אני לא חייבת כלום.
המורה שמה לב שאני מהססת וממשיכה לומר: "כמובן שתחשבי על זה ותחזירי לי תשובה בסוף ההפסקה, אוקיי? אני חושבת שאת מתאימה לתפקיד:)" היא ממשיכה בחיוך. מסתובבת והולכת.
טוב, מה אני עושה עכשיו? אינלי כח לפרויקטים האלו? איך אני יוצאת מזה בצורה טובה?!
'רגעעע!!! מה עם השליחות שלך??? מה הרבי היה רוצה ממך עכשיו???' עולה בי פתאום קול.
אני מנסה להשתיק אותו אבל הוא מתגבר עלי.. 'יש לך עכשיו הזדמנות לעזור למישהי. ואת דוחה את זה בשתי ידיים?!' אסור לך! זה השליחות שלך! זה התפקיד שלך עכשיו!!' עולה בי אותו קול..
'תחשבי, ילדה מגיעה, לא מכירה אף אחת, ואת מתעלמת מזה?!'
בלי לחשוב, אני ממהרת לחדר מורות.
"זה בסדר המורה, אני מוכנה לשבת לידה" אני אומרת בחיוך ומסתובבת לכיתה. מרגישה כ"כ טוב עם עצמי!
בטוחה שעשיתי את המעשה הנכון! לפחות לא סתם אני מזמזמת 'כי אמת שלי היא להיות שליחה 24/7..:)'
אני והילדה החדשה, (נקרא לה תמי), הפכנו לחברות טובות! היא כזאת אכפתית, מתחשבת, זורמת.. (כמובן שעם שאני אני עדיין חברה:)). וכל זה קרה בגלל שליחות! רציתי לקרב אותה, ושתרגיש שכייף לה בכיתה שלנו. ובסוף, היא תורמת לי המון!!
ממש מזכיר לי את הציטוט "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" כי כשאת מאירה פנים לחברה, אפילו לא מישהי חדשה, אלא מישהי מהכיתה שלא כ"כ בחברה, או שאת לא בקשר איתה- אוטומטי הגלגל חזור אלייך! ואת תקבלי את ההארה הזו! (יכול להיות בדרך אחרת גם)..

שנזכה תמיד להיות שליחות של הרעבע בצורה הכי טובה שיש ולגרום לרבי מלא נחת רוח!!!!
נ.ב- בהצלחה ענקית לכולם בשנת הלימודים הבאה עלינו לטובה!!!