ככה זה נגמר.

תמיד שנאתי לחפש הבדלים. בואי תשווי את מי שהיית פעם. מה
חסר בך היום. יד עם שש אצבעות. פעם. גדם. היום. ויופי תציירי לך
חיים עכשיו. בלי מכחול.

תמיד שנאתי חוֹם. בלי סיבה. אם רק היו נותנים לי רוח. אולי חולצה
דקיקה הייתה נצמדת לעור כחול. גשם שורט גב. לא צריכה אהבה.
רוצה לקפוא. בבקשה.

תמיד שנאתי חיוכים. אנשים נחנקים ממסיכה. נושמים גומי סמיך
לגוף שברירי. שורקים החוצה בנזין שרוף. רעל בערמות. מחייכים.
עדיין.

תמיד שנאתי קלפים. שתקתי מול סוליטר. גוש אדישות. שמונה עיניים
נעוצות בתקרה. קורים דביקים. חרקים אכולים בקצה. תנו לי לישון.

את מי מעניין מה שנאתי. מה אני בכלל. כמה צמאתי היום. כמות של
נוזלים שאיבדתי. מה שלגמתי מבור לא שלי. אף אחד. אולי גם
אותי לא.

כמה שיחקתי בעצמי. באחרים. נגעתי בלב שורף. ניתוח ללא הרדמה.
כפפות נשכחו במגירה. נוזל חיטוי סתם פיות. שפשף בד מלוכלך על
נפש.

רק דם הרעיד בי מיתר. חצב אותי לגיטרה. הזניק בי אקורד. הפך את
שתינו לאחת.

פתאום זה בסדר. נשחק הבדלים. נזיע עד כלות. נמתח שפתיים
לפסים אדומים, נוזלים. נבהה בקיר לבן. אינפוזיה על זרוע. לב יפרפר
בפעימות אחרונות. פיסות עץ ייקרעו מכלי שאהבתי.
.
תמיד שנאתי לשנוא.
פרדוקס הזוי שכמוני.
אולי ככה זה נגמר.
.