ירידה זו

צורך עליה?!?!
גם לך זה קורה?
שאת רוצה, כל כך רוצה
להקפיד על מנחה וחמש דקות התבודדות, לומר אשר יצר בעמידה ולקבוע חברותא. כשיש שגרה, זה אפשרי. בין ארוחת צהריים לשיעורי בית מנחה, התבודדות לפני השינה וחברותא בהפסקה.
בחופש??
בחופש…
אין ארוחת צהריים, יש נשנוש יום אחד ארוך. אין שיעורי בית ואין הפסקה, יש טיולים ויציאות ועבודות מזדמנות וסדר יום שמזכיר סליים. גמיש ונתון לשינויים.
ואז מתחיל הבית ספר.
מסילת ישרים שוכן דרך קבע בתיק, בהפסקה מתפללים מנחה ובבוקר מתפללים יחד עם כולן.
יש ארוחת צהריים ויש שעת שינה, ויש מסגרת שתוחמת את הסליים.
נפלא.
ואז…
את האושר המתוק הזה פורץ בסערה ראש השנה. ואז חופש ארוך ארוך של יום כיפור-סוכות-שמחת תורה ושני גשרים, שכולם ירידה אחת גדולה. כן, גם ביום כיפור. ומה הפלא, אם אין אלול?
כשמתחילים שלושה ימים לפני ראש השנה- מבחינתי אין אלול. וכל השיחות שהתיכון דחס לנו בשלושה ימים המסכנים בעשרת ימי תשובה רק התישו אותנו יותר.
ומה יהיה איתנו?