יום לחודש/שבט

שמש נטתה

שבט?? מנסה לחשוב, מה יש בו בחודש הזה? כוססת עיפרון ועט מזדמן ומתחילה ליצור על הדף שמולי קשקושים חסרי פשר. אילנות, ט"ו בשבט, קיץ, חורף, סתיו, אביב… על מה אפשר לכתוב? האמת היא שברגע שהתחלתי לחשוב קצת יותר ברצינות כבר ידעתי בברור על מה אני הולכת לכתוב. זכיתי! אני חבדניקית! וכמו כל חבדניק מצוי האות י' והמילה שבט קופצים לראש יחד כמו זוג תאומים סיאמים. מתחתי ידיים, יישרתי את הגב אבלל… פתאום הייתי שוב מבולבלת וחסרת בטחון, אני? מה אני הקטנה אוכל לחדש על היום שהמילה מדהים קטנה לידו? על יום שבמשך כמעט 70(!) שנה נכתבו עליו כמויות של כתבות, פוסטים, סיפורים ושירים.
בייאושי כי רב החלטתי להשתמש קצת בדמיון (המפותח למדי;)) שלי. התחלתי במסע אחורה בזמן, אופסס.. הדמיון שלי הוביל אותי רחוק מידי, לימים בהם היה נראה כי השמש שקעה והותירה את העולם כולו בעלטה מוחלטת.
נדדתי קצת מידי אחורה לי' שבט ה'תש"י. לעצב, לחושך, לכאב הצורב כל כך.
איכשהו העט שלי התחיל לטפטף מילים קטנות על הדף, והן גררו אחריהן עוד משפט ועוד אחד.
מוזמנות להציץ קצת למחשבות שלי..

שמש נטתה
לעת דמדומים
על סף עלטה
ועודם מאמינים
הערפל שבאופק
כמו נסתר מעינם
מסתיר את דמעות המחר
בטחון בפיהם
תפילה בליבם
לא רואים את המר הנמהר

ויום החשיך
וירדה אפילה
מאופק עד הנה השחיר
אדמה התערערה
תם לו התום
דממו גם פסגות העיר

סכרים נפרצו
פרצו, קרסו-
גם תקוות האתמול-
המחר
וכל שחלמו
בנפשם דימו
דממו מול מאור שחוסר

שק אבלות
יתמות ושכול
עטף החושך-
השכיח את אמש
חש הוא ערום וחסר כל
רד הלילה
בא אז השמש

ובין ים בלבול
ותהום נשיה
עלה האור במזרח
לדור אחרון בדמדומי גולה
עלה אז השחר-
זרח

פתאום המשפט הכל כך מוכר, זה שליווה את ה-י' שבט שלי בערך מימי הגן, מלווה באיור של שמש גדולה לצד אותיות מאירות עיניים, נראה בעיני מואר יותר, מועצם יותר. "ובא השמש וזרח השמש"- זהו לא סתם סלוגן, זה משפט, קצר אומנם, אבל טומן בחובו את ה(!)מתנה הכי גדולה שיכולנו לקבל, את הרבי שלנו. משפט שמבטא את ההמשכיות, יש לנו רבי, יש לנו רועה.

י' שבט זהו יום שנותן לנו הצצה קטנה לאהבה הגדולה של הרבי כלפינו.
הרבי העיד על עצמו פעם שמצד טבעו הינו ביישן ומופנם ולמרות זאת הרבי עמד במשך שעות, מול קהל של אלפים, בחלוקת דולרים, כוס של ברכה, חלוקת לעקאח, שיחות, התוועדויות והיריעה עוד קצרה מלפרט- וכל זה בשבילנו- החסידים, מתוך אהבה לצד הקרבה עצומה.
הרבי אוהב אותי, אותך, אותנו, באהבה שלא ניתן לתאר במילים.
איך אני, הקטנה, יכולה להחזיר מעט מהאהבה העצומה הזאת?
לכל אחת מאיתנו יש הדרך שלה, בה היא תוכל להחזיר לרבי אהבה בצורה הכי טובה ופנימית שאפשר. אנחנו רק צריכות לזכור גם ברגעים של הבין לבין, מעבר להתוועדויות וימים מיוחדים, שיש לנו רבי שמשפיע לנו אהבה בלי גבולות, שדואג ואוהב כל אחת מאיתנו כמו בת יחידה, וברגעים האלו לעצור ולחשוב איך אנחנו יכולות להחזיר גם כן אהבה.

הרי איך אומר השיר:
"אכן האב אוהב את הבן,
אבל הרבה יותר מכן,
אהבה עצומה,
בלי גבול ומידה-
הרבי אוהב חסידיו!!"