יום לחודש/ניסן

הרגע שבשבילו שווה חשבון הנפש

כ"ד אלול. חודש ניסן.
אז מה עבר עלי אז? מה עבר עלי מאז?
האמת שחודש ניסן זה מצד אחד חודש שדי מזמן בו נפילות אם אני אהיה רגע אמיתית עם עצמי. כולם כל היום בבית, שמצד אחד זה כיף אבל מצד שני לא השגרה הרגילה. כל היום מנקים ועובדים קשה – כמובן גם ביחס למיקום שלי בסדר הילדים וכמה אנשים בוגרים שעוזרים נמצאים בבית.
ומצד שני זה חודש שיש בו הכי הרבה מה להתעלות מעל עצמי ולנצח, דווקא בכל אותם מקומות שאפשר ליפול – אפשר עוד יותר לעלות. כי כמה שזה יותר קל ליפול ככה יותר קשה לעלות ולהתעלות מעל עצמי והאגו שלי.

טוב, אז עם הניקיונות התקזזנו איכשהו אבל אז מגיע י"א ניסן. תכלס הרבי נתן לנו נכס- בין כל הניקיונות והבלגנים, שלושה ימים (שהם תכלס שניה) לפני ליל הסדר- יום שבו אנחנו עוצרות, להפסקה של רבע שעה עד יום שלם, תלוי מה וכמה ביה"ס דורש מאיתנו(;

אז באמת, תודה לרבי ולקב"ה על ההפסקה הזאת, אבל עכשיו זה זמן לחשוב – ניצלתי את ההפסקה הזאת כמו שצריך? לעשיה – בבית או בחוץ?
בחוץ כמובן 'מבצעים' ועניינים. אבל בפנים, בתוך הבית, עשיתי משהו מיוחד לכבוד זה ש'כן! היום נולד הרבי שלי ויאללה בואי נעשה משהו מיוחד לכבוד זה!'?

כי תכלס, גם אם המקסימום של ההתוועדות שעשיתי היה להתפלל עם חולצה שעוד לא מוכתמת באקונומיקה או בכל כתם אחר שלא יהיה, או לנסות להבין את היום יום דווקא היום (אם ובע"ה שהצלחתי להגיד אותו ואת שאר השיעורים בבוקר בכלל…) אז המתנה הכי גדולה שנתתי לרבי היא תוך כדי העבודה שלי.
גם אם כעסתי על האחיין/ האח הקטן/ האחות הלא קטנה בכלל שנכנסו לי לשטח שבדיוק ניקיתי אבל במקום להתעצבן, החזקתי את הכעס בפנים וחיכיתי שיעברו או אמרתי בהכי רגוע שלי ש'בבקשה אשמח שתצא/י מכאן, קצת מפריע לי שנמצאים לי באמצע שאני מנקה ומלכלכים' – הרבי הכי מאושר ממני בעולם.

ועוד יותר מזה, אם עכשיו אני נזכרת בזה – תכלס גם אם זה קרה לי או לא, ומנסה לעשות ככה גם עכשיו באמצע חודש אלול, כשחוזרים ללימודים המעצבנים למשך זמן הכי ארוך שהיה אי פעם לפני החגים, ולפחות פעם אחת הצלחתי להחזיק את התגובה השלילית בבטן ולחייך אל הבנאדם שמולי – היה שווה כל החשבון נפש רק בשביל הרגע הזה, המאמץ הזה.

כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה! ובע"ה שאת תקיעות השופר של המלכת הקב"ה בר"ה נשמע בבית המקדש יחד עם הרבי!
שנה טובה!!!