–
בתחתית הלב שלי.
אי שם, במעמקים.
מתחבאים
שברי כאבים ישנים.
ופתאם סערה
וגשם יורד
כל הזכרונות צפים.
שוב פוצעים.
אח"כ
כשרוח נושבת
ושמש יוצאת.
שוקעים להם חזרה
מתייבשים
מעלים חלודה.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
11 תגובות
אוח, שיר הרס.
את כותבת ככ יפה. וכואב.
❤❤
איה.
לא.
הדחקות.
למה זה חייב לצוף?
למה שלא יתרקב שם, ודי.
מי צריך את הזכרונות האלה.
זה היה כתוב יותר מדי טוב, ונוגע.
שין, בטוחה שעדיף ריקבון?!
אני איתך, מי צריך?
אבל יש, ומשתדלים להדחיק… (נו, נו, נו לי, כותבת מסרים שכאלה.)
סליחה אם הכאבתי מדי,
❤
לצרוח. את. השיר. הזה.
.
.
.
!
!
!
!
אני לוחשת לעצמי מידי פעם.
יואו איזה שיר!
מהמם.
לפחות זה דברים שצפים מידי פעם ולא נמצאים בראש שלך כללל היום..
זה קשה שהם צפים.ברור. אבל זה מראה שזה כבר בעבר שלך.
את מוכשרת וכותבת מהמם.
תודה, summer.
באמת פעם הייתי חיה עם הזכרונות בכל רגע קיים.
ו וואלה את צודקת, הם עבר.
אבל החלודה…
וזה שהם שם עמוק בלי יחס מתאים, סתם כי עבר זמן…
תודה על המילים האלו, אני אחשוב עליהן.
אני פשוט אשתוק.
את כל החלודה.
הדחקה.
זה אחד הדברים השורטים שיש.
אני…
אני מקווה בשבילך שיום יבוא ותוציאי הכל.
תנקי את כל החלודה מבפנים.
תהיי נוצצת.
מגיע לך.
כן. מגיע לי. לכולם.
הדרך- – –
למה, למה היא כ"כ קשה.
מוסיפה לי רסיסים. טומנת אותם עמוק.
מדחיקה, מכחישה.
למה- – –