חיים בצל הבריאות/2

מתנה
פירורי האמונה נקלטו בתוך הגוף הרך.
והשפיעו.
ושוחררתי.
ולא הייתי בכלל צריכה אח"כ את התרופה הזו מהוריד.
ועד היום,
ב"ה,
לא אושפזתי או חזרו לי הבעיות שהיו באותו ליל הסדר ההוא, בגיל 3 חודשים.
עברתי 6 ניתוחים. בסה"כ
בגילאי שנה, שנה וחצי, שלוש, חמש, כיתה א, כיתה ו'- השתלת עצם. ואורטודנטיה של שנים.
אתו לא מכירות את זה ב"ה.
(ליתר דיוק מקווה שאתן לא עברתם את כל זה)
וניתוח.. זה לא רק 4 רופאים עם סכינים בחדר קטן עטוף וילונות לבנים..
זה לא רק שבועיים אשפוז (בהשתלת עצם- זה היה גם על כסא גלגלים.) וביקורים של דודים דודות וחברות עם 'הפתעות'.
בכלל מי רוצה שיבואו אליו החברים, כשהוא נראה כמו לאחר שקיבל פטיש בפנים,
וצולע, וכואב כולו.
מי רוצה להחסיר ימים על ימים בגלל ביקורות אצל רופאים ומרפאות שאת כבר מכירה היטב את כל הצוות, ולא ממש מסיבות טובות.
לתת תירוצים למה לא הגעת לבצפר..
ולמה יש לך את ההקלה ההיא.. (כי עשיתי בדיקה עוד פעם. זה כבר לא ממש תירוץ. וכי באלך פרטיות. כן, פרטיות!)
ולמה ולמה ולמה.

לפעמים כשאני עוצמת עיניים וחושבת על הימים שעברו, אני רק חושבת- איזה חיים פשוטים יש לנו.
איך לא הכל ברור מאליו.
איך צריך לכוון טוב בתפילה בכל מילה;
להבין שגוף שלם זה מתנה
להכיר קצת את עצמך.
ולהבין.

שצריך להודות.
וכשהחיים מתחילים לזרוח והשמש שולחת את קרניה ומחממת אותך, יש את ההוא שם למעלה שחושב שכעת זה הזמן להתחיל עוד עניין חדש.

*חשוב לי להבהיר פרט מסוים לאור התגובות:
נכון, שפה שסועה זה מוכר. רק שאצלי שכחתי לציין משומה זה היה חך ושפה שסועה.. שזה קצת הרבה יותר מורכב