חיה מושקא יקירתי

העיניים הירוקות העזות שלך שמביטות בי, הן לא אותן העיניים התמימות שמכילות את כל הטוב שבעולם.
מתי שמתי לב לזה?
אני כבר לא יודעת להניח את האצבע במדוייק, ואני מתביישת בעובדה הזאת, אבל לקח לי זמן להבין שחיה מושקא שלי השתנתה. לא רק בגלל הגיל.

את יודעת, השאלה שהצבת בהתרסה מולי ומול אבא לפני כחודשיים, עדיין מהדהדת לי בראש.
"מה היה חסר לכם? מה יש לכם כאן שאין שם?" שאלת בתסכול.
וידעתי שלא משנה מה אגיד, את לא תסכימי לקבל. אז שתקתי. זה היה כואב מדי.
חיה מושקא, גם את השם שלך את לא מדי מחבבת לאחרונה. "זה השם של כל החבדניקיות בעולם, אי אפשר קצת לגוון, לא עדיף שם יותר ייחודי ומיוחד?" רטנת בקצת צחוק, קצת כעס.
והבטתי בך, וליבי נצבט.
כי אני לא זכיתי בשם כמו שלך.

לי ההורים קראו על שם המנקה הפיליפינית הוותיקה שהייתה אצלנו בת בית הרבה מאוד שנים, ונהרגה בתאונת סאגווי טראגית.
את מתארת לעצמך? ולא שיש לי משהו נגד הקשישה הגויה החביבה הזו, אבל אין לך מושג כמה חלמתי על שם מיוחד, של אישיות מיוחדת.
כשנולדת ובחרנו בשם הזה הייתי המאושרת באדם, כי ידעתי שאת זכית למה שיכולתי רק לחלום עליו.
קיוויתי שתלכי בדרכה של הרבנית, תהיי אישיות חיובית בפני עצמך.
חיכיתי לך כל כך הרבה.

לפנייך נולדו מנחם מענדל, יוסף יצחק, שמואל, שניאור זלמן, ואני הודיתי להשם על כל מתנה ומתנה, אבל לא הפסקתי לחכות לבואך.
וכשהגעת, כמה מאושרת ואסירת תודה הייתי.
את יכולה להבין כמה הועדתי אותך לגדולות.
אולי זו הייתה טעות. הפלתי עלייך תיק גדול מדי.

אבא ואני כבר היינו עמוק בחב"ד בזמן ששידכו בינינו.
נישאנו, וידענו שאת החיים הקודמים אנחנו לא רוצים למחוק. בחב"ד למדנו שאת העולם הזה צריך להפוך לקדושה, לא להתנתק ממנו. לכן שמרנו על קשרים חמים עם המשפחות שלנו.
גרנו כמה שנים ליד משפחה חסידית, גמענו בשקיקה כל פיסת יהדות וחסידות במקביל לבניית משפחתנו הצעירה, ולאחר כמה שנים של הטענה החלטנו לצאת לשליחות בארץ.
אתכם גידלנו במסירות ואהבה, חינכנו אתכם בדרך השליחות והכרת הטוב שזכינו להכיר את האמת, ובחסדי הבורא יתברך גדלתם ועשיתם לנו נחת אמיתי.

הגדולים הלכו לישיבות מובחרות, וב"ה עושים חיל.
התרגשתי לראות אותך עוברת שלבים פשוטים לכאורה שלא זכיתי לעבור, כמו מסיבת סידור, התוועדויות, מעבר לתיכון חב"די. התחושה הייתה כבתוך ענן מתוק וחסידי.
אבל התחלת להתבגר, והתחילו התהיות.
החתונות המעטות של המשפחה המורחבת אליהן קפצנו, החלו לנקר לך בעיניים.
הבנות דודות שהכרת באופן חלקי מאוד ייצגו עבורך עולם ססגוני מעניין ותוסס, שאת לא חלק ממנו.

אלוקים כל כך עזר לנו, שהשתלבנו בהצלחה מרובה בחב"ד, עד שאין הרבה שיודעים שהורייך חזרו בתשובה לפני נישואיהם.
אבל אותך, תפס דווקא השונות שלנו במשפחה המורחבת.
ואני שואלת את עצמי למה? יש לך כיתה וחברות שאת אוהבת, לא הייתה התוועדות שלא היית מהמארגנות שלה, היית כזו פופלרית בכיתתך ובחברה, ועשית רושם סך הכל שהיה לך טוב.
אז למה התחלת לרעות בשדות זרים??

חיה מושקא אהובה, אני חוזרת כעת לשאלה ששאלת בזמנו עם כל כך הרבה תסכול והתרסה. חוזרת לשאלה על מנת לענות, הפעם נחושה, מאמינה לגמרי במה שבחרתי לפני עשרות שנים בהיותי בחורה צעירה.
חוזרת ועונה לך בפשטות:
בעיניים של גוי, שם יש הכל. בעיניים של יהודי, אין שם כלום.
הבילויים, התרבות, הבגדים הפרוצים, האכילה בלי הגבלה, האינסטגרם, הפייסבוק, התערובת—
הכל זה כלום. זה מהנה, זה ממכר, זה מטריף חושים, אבל זה נמוג ואז ברגע אחד אין יותר כלום.