זה לא מגיע מרוע

רמות שונות של מודעות
החיים שלנו ארוגים בחיים של אחרים, כל מעשה שלנו נוגע במי שלידנו. בין אם אלה משפחה קרובה, חברות, או אנשים זרים.
החיכוך התמידי הזה עם הסביבה האנושית עוזר לנו לעבוד על עצמינו, להיות קשובות יותר, קצת לצאת מתוך הגבולות של עצמינו ולהסתכל החוצה, לראות מי נמצא שם ומה הוא צריך..

אלא שזה לא כל כך פשטני כמו שזה נשמע, כל אחד בעולם הזה הוא ייחודי, יחיד ומיוחד. ולא רק בתכונות אופי או בכישרונות. כל אחד נולד עם סביבה שונה, המעניקה לו ומלמדת אותו סוגים שונים של ידע.
חלק מהילדים למשל זכו בהורים רגישים בעלי מודעות שמקנים לילדים יכולות חברתיות וכלים להתמודד עם החיים על מורכבותם. חלק אחר של הילדים מקבל מודעות וכלים להתמודדות מאנשים אחרים (בני משפחה אחרים, מורים, משפיעים או גם סתם אנשים).

אך כמו שלכל אחד יש יכולות שונות בתחומים שונים, ככה גם לכל ילד יש רמה שונה של מודעות חברתית וסביבתית, כל ילד רוכש כלים אחרים, בקצב שלו.
אוקי מילים יפות, עכשיו רוצות לדעת מה המשמעות שלהן?
לא כל אחת היא רגישה, וזה לא מגיע מרוע!

זה מגיע מהכלים שהיא רכשה. יכול להיות שלא היה מישהו אוהב שילמד אותה, ינחה ויכוון.. יכול להיות שנתוני החיים שהיא קיבלה מאבא שבשמיים לא הקלו והיא לא מודעת כמוך. אין לה את המודעות הזו מתי היא רצויה ומתי היא לא ושיש שאלות שעדיף להימנע מלשאול..
היא ממש בפשטות לא רואה את זה! זה ממש כמו מגבלה פיזית.. כמו שלא תכעסי על ילדה עם בעיית ראיה שלא זיהתה אותך ברחוב, כך אל תכעסי על ילדה שהסתכלה יותר מידי על אחותך המיוחדת או שאלה שאלה מביכה..
היא לא רואה את הדברים מנקודת המבט שלך, היא רואה את זה אחרת. אמנם זה לא הופך את זה לנעים, אבל חשוב להבין ולהשלים עם העובדה שזה לא מרוע.
משום מה אנחנו הרבה פחות סלחניים כלפי מגבלויות נפשיות, אבל הן קיימות. וכמו שנאמר בהתחלה, החיים שלנו ארוגים בחייהם של אחרים.. לפעמים אנחנו חלק מההתמודדות של מישהו, צריך לשמוח שזה רק חלק.