צעקות צרחות ובכיות בכל מקום
הם הנבלות ירו אליי ונשמתם של דיירי פרחה מרום
רק שניים מדיירי שרדו את התופת הנוראי
כן אני הוא הבית מקיבוץ בארי
לתוכי זרמו אנשים טף ונשים
נכנסו לתוכי עם פרצופים מבוהלים
אני לא תחליף לביתם שנותר בעוטף יתום
אני לא תחליף, אני רק בית מלון
אז כולם יחזרו לביתם הקודם
יקימו ויבנו מחדש כמו ימי קדם
אבל הפצע תמיד יישאר מדמם ופתוח ולעולם לא יבליג הפצע
אבל גם זה לא הבית שאנחנו מחכים לן 2,000 שנה
אבל בסוף הוא יבוא ויבנה וירד על עננים
ונירא את כל, החיילים, הרוגים וחטופים לבית שבים
והפעם לבית האמיתי, למקדש, למשיח
הנה הוא כבר בפתח
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
2 תגובות
צמרמורת.
יש לך כתיבה מטורפת.
הם יחזרו.
בסוף, הוא יבנה, ואנחנו? מה אנחנו עושות בשביל זה?