אם לא היה לי לאן לשלוח יותר,
הייתי צורחת.
אם הייתי לבד ולא היה לי מי
שאוכל לדבר לא היה את מי שאוכל לחבק
למי להתגעגע
בן אדם כזה מזמן כבר היה משתגע.
אז איך נח שרד כשנשאר הוא לבד?
רק למשפחתו הוא החזיק את היד.
ובכה? האמנם?
איך למחרת הוא קם?
כנראה לא היה מתוסבך כמוני כדי שיישאר מאויים
מהעולם הזה..
סבל אנוש,
והוא הצליח לשרוד!
כי עד היום אנחנו חיים בזכותו,
אך נפשי חלשה בלי שיעור לכוחו.
אבל מה אעשה אם באמת זה יקרה?
אם תעלמי ספרי לי אז איך אחיה?
אז כדאי לי להפסיק לחשוב על זה ומהר..
בינתיים חברה שלך עוזרת לגעגוע להתקצר.
זה לא יחזיק מעמד עוד הרבה
הערבים לא נותנים לי איתך להיפגש.
וגם אם הייתי רוצה,
את לא היית מסכימה.
אז שוב לתהום של וויכוח דממה…
שוב נתתי בלימה.
מבפנים אדומה.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
6 תגובות
הכתיבה שלך יפה.
את
🥺
הכאב..אלוקים..
אעע
דומיה
השם של הפוסטט
והפוסט עצמו
את מוכשרת
כותבת מטורף
ונוגע.
הלוואי שהקשר הזה יישמר🤍
אם הוא צריך להישמר.
תודה אוזניות ורודות❤️
הוא צריך להישמר:) הוא חייב.
אע.
כתבת אותה.
❤️
❤️