.
אני ילדה גאה בלשמור את התורה והמצוות.
אבל ההגבלות בלהגשים חלומות…
אני אסביר, אני נורא אוהבת לשיר. ותמיד חלמתי להיות על במה (אפילו שיש לי חוסר ביטחון עצמי?) אבל אני לא יכולה לשיר מתי שבא לי, בגלל הצניעות. ולא יכולה לפרסם תצמי שרה…
אפשר לספור על יד אחת את הזמרות הדתיות. וכאילו אצלם.. כל אחת ששרה יפה, היא זמרת!
ונגיד כתיבת ספר. על כל משפט, אני צריכה לחשוב כמה פעמים האם זה מתאים. וזה לא חס ושלום שזה נוגד את היהדות ונגד התורה והמצוות חלילה… אלא פשוט זה לא "מתאים" לחרדים.
ואל תתחילו להגיד לי ששמירת מצוות היא הדרך, והחילונים הם אצלם לא הכל "וורוד".
כי זאת לא הייתה השאלה?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
22 תגובות
בעיקרון את צודקת רק שכשאת מתרגלת לשפה ולחיים החרדים זה הופך לחלק ממך ואת לא צריכה לחשוב על כל מילה שאת כותבת כי התרגלת לשפה הזאת (שאני מדברת על השפה זה הכוונה למושגים של חרדים וצורת כתיבה מתאימה…) גם אם את גדלה בבית חרדי מלידה זה לא אומר עליך כלום זה צריך לבוא מבחירה ורצון שלך ללכת בדרך הזאת. כשתיהיה שלמה עם הבחירה שלך יהיה לך הרבה יותר קל בהכל?
אני שלמה בדרך שלי, וזה בא מרצון.
לא קשור לשפה, פשוט יש דברים שלא מתאימים לחרדי, אבל אם אני אהפוך את זה לדתי לאומי לדוגמא, זה יעבוד?
מה שגם, לצערנו, השפה הדרדרה. יש המון מילים לועזיות שנכנסו לשפה העברית, בעיקר של הצעירות?
התכוונתי לשפה נקיה מתוכן לא מתאים…
ונכון יש המון מילים שניכנסו וכדאי מאוד לסננן כדי שיהיה באמת כתיבה יפה ולא זולה
נכון… אבל לא דיברתי על השפה. זה משהו שבכלל לא חשבתי עליו חחח.
באסה בשבילך.
?
תודה ג'ינג'ית?
אני לא מבואסת, אני פשוט רוצה להגשים את החלומות שלי. ואני לא מצליחה. וכביכול בגלל שאני דתיה, ובת, אני לא מצליחה.
אף אחד לא סותר את הקושי.
עצם הוויתור על עמידה מול קהל, או כתיבה שתוכל לצאת גם לציבור הרחב, היא ויתור קשה.
אבל אלף כל, הציווים האלו נועדו לשמור בעיקר עלייך, ואני לא רואה טעם להרחיב ולפרט.
תחשבי קצת ותביני עד כמה ה'איסור' הזה הוא כדי שלך יהיה טוב.
לגבי כתיבה, אני לא חושבת שכל מה שחושבים צריך גם להקיא לדף. אני מאוד מאמינה בנקיות המילה הכתובה. הרבה יותר מעריכה את אלה שמלטשים את המילים ובוחרים לא לכתוב כל דבר. איך האדמו"ר הזקן כותב בתניא, ביהדות יש רק שחור ולבן. אם לא עשית מצווה, זו עבירה. אין כזה דבר שטח אפור, משהו שלא מתאים לחרדים. מבינה מה אני מנסה לומר?
זה קשה, חד משמעית. אבל אני מאמינה בדרך הזו ובטוחה בנכונות שלה.
וואו, במבי. איזה ישנה את?
אני יודעת שהאיסורים שומרים.
אבל יש דברים שהם לא אסורים, והם פשוט לא יתאימו לחרדים.
זה לא עבירה, זה לא משהו שאסור. אבל זאת גם לא מצווה. נגיד לרקוד, זה לא עבירה וזאת לא מצווה. אלא השימוש בזה קובע. נגיד אם אני משמחת חולים על ידי הריקוד…
כן, הבנתי. אני לא אחלוק על אדמו"ר הזקן? אז יכול להיות שאמצא איזו דרך יצירתית שהעלילה תתאים.
תודה שהגבת?
זהו שאין דבר כזה שטח אפור.
אדמור הזקן מסביר על קליפת נוגה. משהו שהוא ניטרלי, כמו אוכל. אבל אם תאכלי לשם תאווה, אוטומטית, אין כאן מצווה. ואם תאכלי לשם כך שיהיה לך כוח לעבוד את השם, זו לגמרי מצווה.
זאת אומרת בפוטנציאל שלו הוא כן שטח אפור, אבל ברגע של הבחירה שזה בעצם העולם שלנו הוא כבר הופך להיות או רע או טוב. אין אמצע.
כשמבינים שבתורה אין כזה דבר משהו מותר אבל לא ממש מותר, כאילו בסדר, אבל לא ממש. הכל הופך לקל יותר.
ואני לא ממש ממש ישנה, רק קצת?
את ממש ישנה??
מממ וואוו יפה. צודקת!!
וואו!
זה באמת קשה!
אבל דודה שלי אמרה לי שבבית ספר יש אפשרות לשיר ולהציג את הכישרונות שלך. וזה ממש מפרסם כי אחר כך יש נשים שמחפשות שחקניות או זמרות הם הולכות לבתי ספר \ סמינרים לבקש בנות מתאימות…
וגם יש חוגים. קורסים והופעות שאת יכולה להשתתף.
בהצלחה לך!!
בבית הספר לא לומדים את הדברים האלה, ולא מפתחים למי שיש תכישרון הזה. ואם יבחרו, יבחרו את הבולטות. ואני לא בולטת בעניינים האלה….
וקשה למצא קורסים או מגמות לדתיים. נגיד מגמת תאטרון, ידוע לי רק אחד שזה דתי לאומי. וזה בסדר. אבל זה רחוק. אני בצפון, וזה בכלל באריאל איפשהו במרכז דרום… וגם לאחרי הלימודים האלה, אין איפה לפתח את זה ולהציג.
אחשלי, למד משחק, ויש לו תעודה. אבל אין לו איפה לשחק…
אז מה אני? אני בת… אז זה יותר קשה!
זה באמת מבאס!
הקטע שאין את זה כל כך בציבור שלנו. ואם יש אז זה בכלל לא מפותח!
לכן!! את צריכה לפתח את זהה חחח
רציני עכשיו… אני מזה לא מקנאה בחילונים בדרך חיים שלהם כי יש שם הרבה זבל!
אבל בקטע של הגשמת חלומות שלהם. אני מקנאה!
זה מבאס…
חחחח גמניי ממשש לא מקנאה בהם… זה-?
אבל בדיוק, בהגשמת החלומות כן. אני רוצה סכהול להגשים תצמי
וואו אני ממש מבינה אותך זה קשה בטירוףףף
זה כלכך קשה לשמור מצוות
זה באמת ממש תוקע לפעמים..
כל הכבוד את חזקה❤
תודה?
את באה בעצם לומר שהיית יכולה לממש את החלומות שלך הכי טובה אם היית לא דתיה ח"ו?
מניחה שלא היית רוצה לכתוב ספר על דברים לא טובים.
ולא היית רוצה לשיר מול בנים.
לא יודעת מה לומר לך..
מבינה אותך,
אבל גם לא.
ממש לא. זה ממש לא אמרתי.
אמרתי כבר שאני יהודיה גאה?
אבל אני מתכוונת שהחלומות שלי נתקעים. אני רוצה לשיר, אבל אני לא יכולה לפרסם את זה נגיד… מחשש שאיזה בן ישמע את זה. ואין מורה שמלמדת…
והייתי רוצה ללמוד משחק, מצאתי רק מקום אחד שהוא דתי (הוא דתי לאומי) אבל הוא ממש רחוק…
לא אמרתי… אני רק רוצה סך הכל להגשים תחלומות שלי.
יצאתי מבולהלת חחח, סליחה
האמת, אני גם הרגשתי את זה. ולא פעם אחת.
ב"ה יש לי הרבה כישורים. כישרונות שאולי גם כרגע אני אוכל להתפתח איתם, אבל אם הייתי חילוניה- כנראה שהייתי יכולה יותר.
בגיל שש אובחנתי כמחוננת, באמצעות פסיכולוגית פרטית. במגזר הכללי יש תוכניות ייעודיות למחוננים, אבל אצלינו לא. בכלל. ואני יושבת בכיתה שלי, עם חומר שאני מבינה בדקות הראשונות של השיעור, וכמעט בלי אף חברה ברמה שלי- כמובן שרק שכלית, כן?
אני לומדת מתמטיקה מספרים של אמא שלי, וחושבת מה היה קורה אילו רק-
אבל פעם אחת, כשהעזתי לחשוב על זה יותר לעומק, הבנתי מה אני מקריבה. והרגע הזה היה עצום, רגע כזה שאפשר לומר עליו: לפני, ואחרי. הבנתי מה אני מקריבה בשביל להיות שומרת תורה ומצוות.
מקריבה את החלומות על שם והערכה, מקריבה את הרצון להישגיות. מקריבה את הרצון ללמוד תחומים רבים שאיני יכולה במסגרת העולם החרדי, ולא כי הם בעייתים, פשוט כי אין להם מסגרות לימוד אצלינו. אני מקריבה את הרצון להיות מישהו. את הכמיהה שלי, שקצת מביש להודות בה, לכבוד.
הבנתי מה אני מקריבה בשביל להיות מחוברת לקב"ה, בשביל להאמין במישהו, במשהו. בשביל לחיות בהרגשה שהחיים שלי הם לא סתם, ושאני לא חיה אותם לבד. בשביל להיות בטוחה בדרך שלי. דרך יחידה, שאין עוד כמוה. דרך שכל ההנאות שבעולם, כל השם שהיה יכול להיות לי, כל ההערכה שאולי הייתי מקבלת- לא יהוו לה תחליף. וברגע שאת מקריבה משהו למען מטרה מסוימת, את מרגישה מחוברת אליה. ושייכת.
בעולם כאן, לא יכירו את השם שלי. לא יהיה אותו בעיתונים, ואיש לא יקדיש לי אפילו כותרת אחת. אבל למעלה? למעלה יעריכו אותי. למעלה יראו את מה שהייתי יכולה להיות, את המקום שהייתי יכולה להשיג, אם הייתי בוחרת אחרת. שם ייראו את הנצחונות שלי, הקטנים, אלו שנראים לי לא משמעותיים, אלו שאיש לא שם לב אליהם. ושם יהיו לי כותרות.
אולי זה מילים גדולות מידי, כאלו שמתאימות לספרים, ולא מתאימות למציאות כזאת. אבל זה הייתה ההרגשה שלי. והיא עודנה, למרות שחלפו הרבה ימים מאז.
מקווה בשבילך שתגיעי לזה. זה עוצמה שאי אפשר לתאר.
וואו. איזה מיוחדת שאת!?
אהבתי נורא את מה שכתבת, וזה נכנס לי ללב. תודה לך ממש?
ואשרייך, איזה גיבורה שאת☺️
וואווו!
את חזקה!
זה ממש קשההה
ומטורף שהגעת למסקנות האלה!
מקווה ללמוד ממך ?
לגמריי!! כל פעם שעלה לי התסכול הזה… הנזכרתי בתגובה. כאילו לא האשמת, לא הסברת לי למה השאלה שלי טועה, ועל הדרך התועה.
והמסר היה חשוב. תודה?