השמיים הם לא הגבול

החורף פה, גם הקור הפחות נורא,
אבל העננים לא, וגם לא ההשראה.
הם אומרים "תיתן את הכל"
אומרים "השמים הם הגבול"
אבל מי בכלל רוצה,
להגיע למחסום? לקצה?
ומה אם הגבול קרוב מידי?
לא יהיה אף אחד להאשים חוץ מאת עצמי בוודאי.

אין עננים,
אין גם ניסיונות מוטעים,
כי אם לא מנסים
מן הסתם גם לא טועים.
לא מגיעים לגבול,
לא מגלים אותו עומד ממול.
תמיד אפשר לומר
"אה בסדר, זה נגמר,
רק כי לא ניסיתי חזק
ואני בטח יכולה יותר
אני פשוט מראש בחרתי לוותר"

ואז היא באה שאמרה
ויכול להיות שבמקום החמרה
במקום הגבול הלא ידוע
תגלי שהוא רחוק יותר, וגם לא קבוע,
שאולי הוא בורח ממך בדיוק כמו שאת ממנו
כשאת נסוגה הוא מתקרב וכשאת מנסה- כמעט איננו.
שתמיד יהיה לך לאן לזוז, להתקדם,
וככל שתמתחי הוא יתרחב, יפרם, יעלם,
וכל הזמן תוכלי לנסות דברים חדשים
כאלו שימשכו אותך למקומות יותר טובים
את רק צריכה לקחת נשימה עמוקה, צלולה,
למים לקפוץ ולהיות עצמך בפעולה.