העולם נתן בליבם

זה סוגשל פרולוג או רקע לסיפור שאני רוצה לכתוב. אני מעלה אותו כי אני רוצה לראות אם הוא מענין מישהי, אם כן אני אבקש מהאתר לפרסם אותו בהמשכים. אשמח נורא לביקורות!

אנשים חושבים שהעולם עגול. אני יודעת שהוא מרובע. נוקשה. עם קצוות חדים. העולם העגול היחיד שאני מכירה, נמצא בתוכי. כל השאר ריבועים, ריבועים. שמתחברים להם ביחד. יוצרים פסיפס יפהפה. מורכב מאינספור עולמות, שונים, פחות, או יותר. העולם שלי הוא שונה, יותר. תמיד הי'ה אחר. מנותק. קצת רחוק משאר העולמות. ובכל זאת, תמיד נראה לי מענין יותר. מה שאחרים היו קוראים לו – מוזר, אם רק היו רואים אותו. אבל הוא הי'ה מרוחק. עגול ושונה. ותמיד משאיר רווח בצדדים. אף פעם לא יכול להתחבר. עולמות מרובעים יש לאינספור. כל אחד בליבו. ומי שמנסה, מצליח לזהות, להזדהות להתחבר. עולמות עגולים יש בודדים, אי אפשר לזהות אותם. הם שונים, מוסתרים, ובלתי ניתנים להגדרה. עולמי שלי מוסתר, מתחבא מאחורי אינספור עננים, וערפל. מסרב לצאת. פעמים רבות ניסיתי לשכנע אותו לנסות, להתנסות, להתגלות. פעם אחת ניצחתי. והנצחון הזה, עדין צורב את ליבי. אחריו, הבנתי שהוא צדק, העולם שלי. הסתתרתי קצת ביחד איתו, מוסיפה עוד ענן, או שניים. מקיפה אותו באינספור כוכבים. בסוף יצאתי, כי אני לא עולם. אני בחוץ, גם כשאני רוצה להסתתר. אבל העולם שלי, המשיך להיות נסתר. ובאיזשהו מקום קטן בלב שלי. אני עדין מחכה להתחבר.