לסנן בעצמי
פעם מישהי כתבה כאן באתר משהו שממש הסעיר אותי. כתבתי תגובה לא לעניין בכלל. סתם כדי לפרוק את הכעס שזה הציף לי. כתבתי בהכי חריף שלי.
עובר שעה ו.. אופס, התגובה שלי התפרסמה.
האמת שהייתי בהלם. האתר סינן לי דברים הרבה פחות בעייתים מזה. אז דווקא את התגובה הזו בחרו שכן להעלות?!
רגע, למה בכלל שלחתי את התגובה הזו? כי סמכתי על הסינון של האתר, שלא יפרסם אותה. בשום אופן לא הייתי כותבת לילדה דבר כזה, אם הייתי יודעת שהיא תראה.
אז רגע, למה בחרתי להוסיף לצוות עוד תגובה לקרוא, ולהתלבט האם לצנזר? לא הייתי יכולה לסנן אותה בעצמי?
המסקנה שלי היתה להתחיל לנסות בכל פעם שאני כותבת תגובה, שניה לפני שאני שולחת, להסתכל עליה רגע במשקפיים של צוות האתר ולהחליט אם אפשר לפרסם אותה.
לפעמים התגובה מתאימה.
לפעמים היא מתאימה כמעט לגמרי רק שצריך קצת לשנות ולעדן אותה..
ולפעמים היא בכלל לא מתאימה, ואז אני נפרדת ממנה לשלום, ומוחקת..
מאז שהתחלתי את המדיניות הזו, לא סיננו לי אפילו תגובה אחת. כי אני כבר סיננתי לפני השליחה.
באתר בממוצע מתקבלות בכל יום בין 150-ל200 תגובות ביום ויש ימים שהרבה יותר.
על כל תגובה יושבת אישה מדהימה מצוות האתר, ושמה את כל הלב שלה כדי לקרוא את התגובה ולזכור שמאחוריה יש ילדה יקרה שישבה וכתבה את דעתה. לב שבודק אם יש כאן משהו בעייתי. ואם יש, ינסה לראות אם בכל זאת אפשר להעלות אותה איכשהוא. מצד אחד לא לפגוע באותה ילדה יקרה ומצד שני לא לפגוע בשותפות אחרות.
אז כן, לפעמים יש טעויות.
לפעמים מעלים דברים שלא היו צריכים להתפרסם. ולפעמים מצנזרים תגובה שלא היתה עד כדי כך בעייתית..
אולי אנחנו יכולות להקל קצת על צוות האתר במלאכת הסינון?
אם יש לנו תגובה של ביקורת שלילית, שאנחנו ממש רוצות שתתפרסם. אולי אנחנו יכולות לכתוב את זה מחדש בצורה יותר עדינה?
ואולי אם כל השותפות האהובות יאמצו את השיטה, לא יהיו כאן יותר שותפות שמתוסכלות מכל פעם שמצנזרים להן תגובה?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
13 תגובות
הי איטי, נראה לי שאת כתבת את הפוסט, או דאגת שייכתב?
אתמול כשלא העלית את התגובה שלי, נפגעתי עמוקות.
לא כי התגובה כזו משמעותית, אלא בגלל ההתעלמות המכוונת!
העלבון נהפך לעצבים. לא נרגעתי עד שגם אמא שלי וחברה טובה היו שותפות איתי לעצבים. התחלקנו במשא?
והבוקר אני פותחת ת'אתר,
וממש מופתעת לטובה. לא רק שלא התעלמת, מצאת דרך חכמה ועקיפה לענות לי!
אז אני כותבת כאן בפה מלא: סולחת לך. ומקווה שהתגובות הבאות שלי תהיינה ראויות לפרסום.
אוהבת?
הי נסיכה יקרה,
אני לא בטוחה שאת התגובה הזאת כן רצית לפרסם, אבל לא רשמת שלא, אז מניחה שזה בסדר ואם לא תשלחי לי ונמחק.
מאוד שמחתי שאת כותבת, חשבתי עליך אתמול…. ועכשיו נתת לי הזדמנות להגיב לך.
מאוד חשוב לי, רק אם מתאים לך כמובן, שתכתבי לי במייל אם הבנת את הבעייתיות בתגובה הקודמת שלך (שאגב כן העלנו אותה בסוף עם כמה שינויים)
ואם תרצי גם אכתוב לך את דעתי האישית על מה ששאלת.
itty@shutafotbaderech.co.il
היי נסיכה?
האמת שכתבתי את הפוסט הזה על דעת עצמי בלבד.. שמחה שהוא הגיע לך בזמן טוב!
יו איזה קטע!!
אהבתי. ממש. את צודקת במליון אחוז לפחות
כמה נכוןןןןן
אבל אם אני אסנן לעצמי את התגובות, אני לא אשלח אף תגובה.. אז אני כותבת את מה שאני חושבת, ואם האתר לא מעלה את התגובה הזאת, אז זה לא כל כך נורא… למרות שזה כן מעצבן אותי… (בעיקר שלא מעלים תגובות טובות שלי)
וואו פוסט חשובב!:) האמת שאף פען לא סיננו תגובות שלי;)
ווווואאאווואאאו איזה חמודדד פוסט מהמהם וכל כך נכון על האתרררררר ועל הצוות פשוט איןןןןןןןן
מסכימה איתך ממש!
מחשבה בוגרת:)
פוסט מהמהם ונכון כל כך
לא תמיד שיקול הדעת שלי אכן מהווה הכשר גמור לתגובה… בהתחשב בכך שהפיוז שלי קצר והדעות שלי הן ממש לא מה שכולם מנסים לחנך אותי. פוסט שצריך לנעוץ לאיזה שבוע
צודקת ממממש!!!!! האתר הזה מדהים!! ועדיין, אנחנו צריכות לשים לב למה שאנחנו מעלות. לחשוב שניה לפני שאני לוחצת שלח…
אהבתי את הפוסט!!!!!!
מאמצת את השיטה?
מסכימה איתך שלוואן?