הסוף הטוב בא

מכתב למישי,שהחברות ביננו הייתה יותר בסיכון מאשר בסיכוי:
וואו.ממש וואו. היה שווה את זה.
כל מה שעברנו, הנפילות, הכאב, הדמעות, הלב השבור, הזכרונות שלא נתנו מנוחה, הגעגוע.
עכשיו הכל טוב. עכשיו שתינו ביחד וטוב לנו. ביחד.
כמו פעם…
צוחקות
שמחות
מאושרות.
פעם הייתי אומרת לך שאני לא יכולה עוד לשאת את הכאב הזה של הפירוד שעברנו
וששום דבר לא יכפר על זה.
אבל טעיתי, הנה, היום הטוב הזה הגיע
אנחנו שוב ביחד, וטוב לנו- ביחד!! מי היה מאמין??
מי? ניצחנו, בגדול. הצלחנו. אנחנו צוות אלופות כל יכולות. אין עלינו באמת אבל.
אחרות היו מתייאשות, ואנחנו כל כך לא אחרות.
עכשיו אני רגועה. ואוהבת. אותך, חברתי.
סוף.

מחכה ליום שהמכתב הזה יהיה רלוונטי, בנתיים אני עדיין בוכה. עם הלב השבור ביידיים וסחרחורת מבלבול.