הסוד של פורים

כשהמורה הודיעה לנו על 'גמד וענק' שיתקיים בעז"ה בארבעת הימים הקרובים כבר התרוצץ אצלי בראש רעיון יצירתי. מספר הימים תואם בדיוק למספר הממי"ם של פורים, חשבתי לעצמי שזה יהיה רעיון מגניב להקדיש כל יום למ' אחת. והראש כבר התחיל לעבוד…

המורה בנתיים חילקה את הפתקים כשהמורה הגיעה אליי הרמתי את הפתק ופתחתי "הדסי" היה כתוב. "מעולה", שמחתי, "היא די חברה שלי". ואז שמתי לב לפתק השני "אוי, רגע, המורה, לקחתי בטעות שני פתקים". "הכל בסדר" היא אמרה והושיטה לי פתק חדש. "שושי" היה כתוב בו. "אוקי, תודה רבה".

רגע.. שושי? הסתכלתי שוב בפתק כדי לוודא. עדיין היה כתוב את השם של שושי. אוף, דווקא היא? הילדה הזאת שמציקה לי כל הזמן? שצועקת עליי, וצוחקת עליי? שבכיתי בגללה כמה וכמה פעמים? 'טוב, אבל הכל משמיים, לא?' עודדתי את עצמי. 'וחוץ מזה, אולי זה נסיון האמיתי, אם מה שאני נותנת תלוי למי שאני נותנת. אז אני אשקיע כמו שתכננתי'.

למחרת באתי עם שקית שוקו וחוברת בדיחות שכתבתי וציירתי, והנחתי אותם על הכיסא, עם פתק מצורף שבו הסברתי בחרוזים על "משתה ושמחה". הסתכלתי סביב מול המשלוחים הגדולים המלאי ממתקים ומתנות. יש אצלנו בעיה כספית בבית, ואין לי יכולת להשקיע כסף, ולעמת כל המשלוחים המשלוח שלי קטן. אבל ב"ה ה' חנן אותי ביצירתיות והשקעתי מכל הלב. לא בכסף, ביצירה. 'בבקשה בורא עולם, הלוואי שהיא תאהב'. התפללתי בתוכי.

ליום השני של המשחק, הבאתי מעטפה צבעונית קטנה עם 3 חצאי שקלים. זה למתנות אביונים- כתבתי בחיוך.

למ' השלישית, יום למחרת, מקרא מגילה, הבאתי משלוח מנות קטן בעיצוב של מגילת אסתר. לקחתי בקבוק קטן וצבעתי אותו באקריליק בצבע כסף, את המכסה הכנתי מקרטון שאותו צבעתי בזהב והדבקתי אבן חן לקישוט. ובבקבוק הכנסתי ממתקים קטנים.

את המ' האחרונה, משלוח מנות, השארתי ליום האחרון, היה זה ביום שוק הפורים, בו גילינו מול הכיתה מי הייתה הגמדה של כל אחת. החזקתי ביד שקית משלוח מנות שהכנתי ואמרתי את שמה של הענקית שלי, "שושי". שושי צעקה בהתלהבות ושמחה כל כך. וגם אני שמחתי מאוד.

מה קרה בסוף? חיינו באושר ועושר עד עצם היום הזה. סתם, לא, חחח. אומנם לא נהיינו החברות הכי טובות, אבל היחסים בינינו כבר היו יותר טובים. (לפחות לזמן קצר ) וזהו, זה הסוד של פורים. הסוד של משלוח מנות.