המלחמה הזאת

היי
אני שדרותית
ילדה רגילה בסך הכל
לא מי יודע מה מיוחדת.
רציתי לשתף אתכן במשהו שמעיק עליי קצת.
אתן נערות בטח רגילות כמוני
אוהבות לצייר/לרקוד/לשיר/לפטפט עם חברות וכו'
שונאות לימודים
ועם דאגות של בנות צעירות
שאין עליהן עכשיו עול רציני.
אז רציתי לספר לכן
שאני אחת כזאת בדיוק
שאיזה חבורת נבלות יום אחד
קפצה עליי להורגני
ולא רק אותי
את כל משפחתי, עירי וחברותיי.
והכאב הזה גדול
ואין לי כלי קיבול בשבילו.
והצער הזה שורף
ואין לי תרופה אליו.
והעצב הזה מזעזע
ואין לי כוחות להתמודד איתו.
והמציאות הזאת מחרידה
ואין,
אבל אין,
מי שמספיק חזק.
כולם נופלים.
לכולם קשה.
כולם סובלים.
וכמה שלא רצינו להאמין לזה- הנה העובדות.
המוות חזק מהכל.
המוות לקח את משה רבנו ואת הרמב"ם ואת החפץ חיים ואת הבבא סאלי ואת הרבי ואת רבי נחמן וסליחה שכתבתי רק קצת.
המוות לקח את אסתר פולארד המהממת
הוא לקח את מרים הנביאה
ואת יעל ודבורה שאם הן רק היו פה הכל מזמן כבר היה מסתדר.
הוא לקח את אבא של חברה שלי ואת האח של האחרת.
הוא לקח את כל הקדושים שלנו.
הוא לקח הכל.
אבל כמה שקשה להאמין לזה,
וכמה שזה לא הגיוני
וכמה שזה בלתי נסבל,
מסתבר- שהחיים חזקים מהכל.
מ-ה-כ-ל.
החיים הם הזמן והמקום להשתנות
לעשות טוב
להשפיע
לתת
לאהוב.
יש אנשים שמבזבזים את חייהם על לשנוא
ולהשפיע רוע
ולקחת
ולקלקל
אז בואו,
לפחות אנחנו
נהיה טובים
וניקח את חיינו להכי גבוה שרק אפשר.
אל תבכי יפה שלי
אנחנו חזקות ביחד
אני אוהבת אותך אחותי
ואין עלייך בעולם.
ביחד ננצח.
ודי, זאת לא סיסמה.
זה אמיתי.