הלב שלי נשרף בלהבות

אבא כבר אין לי שאלות,
אני יודעת מה אתה רוצה ממני.
אתה שולח לי תשובות,
אין מרוגשת יותר ממני.
בא לי לתת לך חיבוק,
אני מרגישה שאתה אוהב אותי.
הסרת ת'בלבול,
השארת גל שמלווה אותי.

והאמת שאתה אוהב יותר ממה שאני חושבת,
גם אם לפעמים קשה לי קצת עם כל המצוות.
קשה לקום בבוקר,
קשה לכבד הורים
קשה להתפלל, קשה ת'עצמי להרים.

אבל אבא למה בכלל יש את הסידור?
אני יודעת לדבר עם המילים שלי.
למה חכמים תיקנו דבר כל כך ברור?
בשביל זה בראת את הלב שלי.

אבל אם זה רצונך,
שומעת בקולם.
גם אם לא אתפלל ערבית עוד לעולם..
אתעסק במה שציווני הבורא,
אבא תן לי כח כי זה לא קורה.

אני מרגישה שהלב שלי התרפא,
כשהצלחתי לסלוח לחברות שלי בדקה.
אבל עדיין קשה לי לחבק את המורה
שכל כך עמוק פגעה לי בנשמה.

למישהי יש תשובה?
תגידו איך סולחים?
אני רוצה מהר לסדר ת'עניינים..
אין מצב שאדבר איתה
על הנושא הזה,
זה כל כך אישי
שאני אפילו לא אנסה.

ויש אישה אחת שרציתי לעזור לה להרים ת'עגלה בשבת אחת.
והיא לא הסכימה, היא אפילו לא חייכה, ויצאתי משם בעולם הכי פגועה.
אבל היא לא ידעה בכלל איזו נפש עדינה עומדת כאן מולה,
כי אם הייתה יודעת לא הייתה פוגעת בגוזל קטן שרק נולד.

אני נפגעת מכל העולם ואשתו,
מכל מילה הכי קטנה.
הלב שלי פשוט נשרף בלהבות
אני לא יכולה ככה עוד לחיות.
מכל מבט שלך,
מכל עין לא יפה שסורקת אותי,
דיי כבר! אני מתחננת אלייך, תעזבי אותי.
את מכאיבה לי,
אז לכי לדרכך.
אם אין לך משהו טוב לומר,
אז אל תדברי.
ובבקשה תקדישי שניה אחת ואליי תחייכי.
כי אני גוזל רך שרק נולד, אז בבקשה תביני אותי..