אשמת מי? כנראה ששתינו
אני בנאדם. אנושי. חשבתם עלזה פעם?
לא. כי זה לא חשוב.
אני מסתכלת עליך, את אפילו לא מעיפה מבט.
אני מסתכלת עליך, אתה אפילו לא יודע. זה לא מזיז לך בגרוש.
כמות הפגיעות שעברו פה בנינו לא נמחקות ברגע, בטח אם לא ניסינו למחוק אותם. בטח אם אנחנו משתמשים בהם כל הזמן.
המילים היחידות כמעט הרגועות יחסעת שעוברות בנינו זה: כבר 7. קומי. או: מתי את גומרת היום. או: בואי תסדרי את ה…
זה נראלכם הגיוני?
לא חושבת.
תגידו עובר לכם בראש לרגע המחשבה שאני בנאדם? תגיגו עבד לכם פעם המחשבה בראש שגם אם אתם לא אוהבים אותי, וכע אני לא צריכה את אהבה או הבנה שלכם, אתם צריכים להתנהג אליי כמו כל בנאדם? כמו יצור חי ומרגיש? לא, תודו שלא.
ולא אני כרגע לא אחרי מריבה שאני כותבת ככה. אני סתם יושבת על הספה. זה אמיתי. הבנות הסטנדרטיות שנחמד וכיף להם בבית ישר יגידו שזה שטיות. ותעשו לי טובה, אם אתם לא מבינות אין שום צורך להגיב. בעיקרון הפוסט הזה יכול להישאר בלי תגובות או לייקים.
אני לא בת בכורה, אבל כן כבר מזמן עברתי את הגיל שלא מבינים כלום. יש אפשרות שתדברו איתי קצת נורמלי חוץ מויכוחים ומריבות, בלי עקיצות ובלי זלזול. סתם שיחה. קצת, ממש קצת כמו שאתם עושים עם אחותי הגדולה.
אז מה אם אנחנו שונות. אז מה אם היא ילדה טובה ואני לא. אני לא צריכה לשבת ולהסתכל עליכם ולשתוק. פשוט לשתוק. שבראש שלי עוברות כל הדו שיח שכן עשיתם איתי. עם טיפה הבדל, ממש קצת.
אל תגידו לרגע שאני תופעה, כי אני בנאדם, לא תופעה. אל תחשבו לרגע שאתם יודעים מי אני כי אין לכם מושג כמה אני מסתירה. אל תשאלו לרגע למה אני לא מספרת לכם דברים כי פעם שכן הייתי מדברת הייתם מוציאים אותי קטנה. אל תאשימו אותי לרגע על זה שאני מסתירה ממכם דברים כי זה נטו בגללכם, בכיף הייתי מספרת אבל אתם חוסמים אותי, התגובות שלכם.
כע, שאתם רוצים אתם יכולים להיות הורים מהממים, אני זוכרת אתזה מפעם, לפני שהכל התחיל, נראלי לפני 3 שנים כזה, אבל כבר מזמן הכל אחרת. כבר מזמן אמרתי לכם שאתם לא יכולים לדבר איתי על משהן אחר חוץ ממריבה או רוחניות, ואתם לא הכחשתם.
סוווו וואט?
למה אתם מצפים?
נגיד ואני יבחר להיות, אנאערף מה, בחירה שלי. נטו שלי. ואין לכם שום זכות לרמוס אותי בגללה. חשבתם עלזה פעם?
תודו שלא. כי זה פשוט לא חשוב
כי זה פשוט לא העיקר.
העיקר שאני בטעות לא יקלקל כאן מישהו בבית ואלוקים יודע כמה שלא חשבתי עלזה לרגע.
אבל אתם?
לא זה לא יעבור לכם בראש.
כי זה לא חשוב.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
12 תגובות
פצעת לי את הלב
אני חושבת שמי שלא במקום שלך לא יכול לשפוט ולא באמת יכול להבין עד כמה כואב לך ובכל זאת גרמת ללב שלי לרעוד
?
אמאלה גיבורה שאת
נגעת בי
?
אוהבתותך
נגעת בי ברמות.
❤❤❤
מזדהה קצת.?
.
הצלחות.
זה נראה שאח שלי כתב את זה לי
ממש כואב, מזדהה קצת לא בעניין של רוחניות אבל בשאר
וואו את——-
אין מילים.
זה פוסט ממש נוגע… וחשוב.
אוצ'.
את מהממת!!!!!!!!
באמת שאני לא יכולה להבין את ההתמודדות הזאת, אבל זה נשמע קשה, ואני אף פעם לא יידע עד כמה.
איך את מצליחה לעבור את זה?..
אלופה אחת.
מעריכה אותך ❤❤❤
מזדהה אתך. אמיצה.
אוח, כואב.
איזה עצוב זה, ולא מובן.
מקווה שיהיה לך טוב בסוף, בכל המובנים.
ו.. אולי תנסי כן לדבר איתם?
אולי לשלוח להם את הפוסט הזה, אם את מספיקה פתוחה איתם ולא מובכת.
ואם לא.. תזכרי שאת מדהימה בלי קשר לאחיות או אחים שלך, רק שבגלל שאת-את.
ולא משנה מי אומר או משדר לך אחרת, חברה/ אחות/ אח/ הורים, זה לא אומר שאת לא כזו.
זהו, רק רציתי לומר.
??
וואי את מהממת וגיבורה כואב לי הלב עכשיו
מזדהה קצת עם הדו שיח ביני לבין אחותי..
זה כואב…
אבל- יש לי משהו להגיד לך, לפעמים כשמישהו מצפה ממישהו משהו או השקיע במישהו ולא רואה תוצאות, או רואה תוצאות הפוכות, לפעמים- בלי כוונה, הוא פשוט כועס, ומתעוררים בו 'נוגדנים' כאלו לכל דבר שאותו אחד עושה/ אומר. הוא שופך את כל התסכול עליו בצורה לא נכונה. הוא מעדיף להמיר את הצער והאכזבה שלו בכעס. תסכול לצעקה, פגיעה לעקיצה וכדו'…
אני יודעת שזה כואב לך, אבל אולי, אולי, יכאב לך פחות אם תדעי שזה לא מחוסר אהבה אלא מקבלת השינויים/ האירועים בצורה לא נכונה…
זה להדחיק רגשות טעונים במקום לעבד אותם נכון. ולעבד אותם נכון זה מאתגר. מאד.
כך ש2 הצדדים מתוסכלים וכואבים.
ואני משערת שבטח ניסית להסביר, לדבר אבל- כל פעם יש קצר בתקשורת בניכם…
אולי תסבירי להם את עצמם כמו שכתבתי לעיל, תיכנסי לנעליים שלהם ותביני אותם ואז תקשרי בשיח את השרוכים שלך לנעליים האלו ולעניין הזה, ותוליכי אותם לאט בשביל בו נמצאות הנעליים שלך… ואולי אפילו בסוף, הם יצליחו להיכנס לתוכן… בעזרת השם.
ו- תהיי חזקה, בזה ובכלל, כי יש משמעות לכל האתגרים בחיינו, יש להם שליחות ומטרה.
והלוואי ובעזרת השם נזכה תמיד לנהוג נכון בכל סיטואציה ולעשות רצונו בלבב שלם ושמח.
מחזקת את ידייך!
אוףףף ממש עצוב לשמוע!