הכוכב שממתין לי

כוכבים בשמים,
כשלאט לאט נעצמות העיניים.
שקט בעולם,
כשהולכים לישון כולם.
רק אני ערה,
יושבת במיטה.
משקיפה בחלון,
מחפשת אחר כוכב כמו אחר יהלום.
יש הרבה בשמים,
יש הרבה שמאירים את העיניים.
אבל לא לא אותם אני מחפשת,
אכן, לא אתכם אני דורשת.
אני מחפשת את הכוכב שלי,
הכוכב שממתין לי.
אט אט מזדקפת,
ולחלון מתקרבת.
איפה אתה כוכב?,
אל תשאיר אותי כאן לבד!.
עוצמת עיניים, פותחת,
מביטה שוב ונוגעת.
התריסים קרים,
כמעט כמו אויבים.
חומסים את החום,
שנישאר עוד בפנים.
ופתאום אני רואה,
מוצאת את הכוכב,
אי שם בשממה.
גם הוא שם יושב, בצד.
גם הוא שם נירעד, נפחד.
לא, זועק ליבי.
לא, זועקת גם אני.
אתה לא יכול להיות לבד,
אתה צריך להרגיש קשור!, שייך!.
אנה שמע,
שמע ללחישתי האילמת.
שלא תיפול בקול אך בשקט,
גם בך יש אור.
קום עוף כציפור דרור.
אנה תן גם לי קצת מאור,
תרפא את ליבי כי כעת יש בו חור.
הכוכב ניתק ואייתו ליבי,
האם תעזביני לבד? לנפשי?.
לא, עונה הכוכב באותה לחישה,
אני פשוט מחפש את הדרך חזרה,
ומקווה לשוב אליו במהרה.
ליבי הקטן גאה בחוזקה,
האם תשוב הכן לביתך?.
והכוכב מהמם באותה לחישה,
אכן, ילדתי, אכן.
וכעת לכי.
לכי לך למיטתך,
תישני ברוגע ושמחה.
והיי בטוחה,
שתפילתך התקבלה.