היה כיף, סוף סוף הרשיתי לעצמי להיות משוחררת
הפסקתי לכלוא את הרצון הילדותי שקיים בתוכי
שרק צורח כבר מלא זמן לצאת מתוך הכלוב שהנחתי אותו.
דיברתי אל הילדה הקטנה שבי, ניסיתי להסביר לה
שלא תמיד היא יכולה לקפוץ ולבקש לצאת, כי זה לא מתאים,
אבל היום, ברגע חד פעמי, היא קיבלה אישור לצאת החוצה.
בצווחות חדווה שצעקו לתוך הלב שלי עוררה כמה נימים רדומים.
הקולות הילדותיים לא התאימו להם, רגילים לקולות אחרים,
קולות של אנשים רציניים שחווים את העולם בכבדות כזאת.
הם באו וביקשו ממני להשתיק את הילדה המפזזת בהתרגשות.
לא היה לי רצון לכלוא אותה חזרה בכלוב שבתוך ליבי,
אבל הבנתי שלא כל דבר תלוי בי ואני חייבת להקשיב להם
אחרת- תתחולל פה מהומה ודי לי במהומה הקיימת.
בצער רב תפסתי את הילדה בחוזקה כשזו מנענעת בידיה ורגליה,
שמתי אותה חזרה בחדרה, והחזרתי את השקט על כנו.
אבל הצווחות שבקעו מחדרה של הילדה, פצעו את ליבי…
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
26 תגובות
איזה מושלם, את כותבת עם כל הנימים שבך
מקווה שתמיד הילדה הקטנה שבך תקפוץ
ותשאר כמו שהיא💓
תודה!
אמן!
את פשוט כותבת מהמםםם
וזה שיר שפשוט נוגע בלב
❤ ?
(ואתמול גם אני כתבתי על ה"ילדה הקטנה שבי"
ולשניה חשבתי מהכותרת שזה שלי😅
תודה!
מחכה לראות את שלך!
התכוונתי שכתבתי בכללי, לא העלתי…
אולי בהמשך בינתיים לא נראה לי..
גם לי יש אחת כזאת רק שהיא יותר מידי בחוץ מאשר בפנים!!🤦♀️🤗
ולב הכתיבה שלך כ"כ יפה אני נהנת לקרוא את מה שאת כותבת כל פעם מחדש❤️😋
לפחות היא בחוץ…
תודה, הסמקתי פה!
נכון אבל לפעמים היא משתוללת יותר מידי וזה..🙈
אני בוכה
גם אני.
סליחה שגרמתי לך לבכות…
סליחה!
לב כואב..❤️
לב.
יעל…
לב.
תודה❤
לב, זה יפה. המילים שלך.
רוצה להתעמק בהם עוד.
בדיוק היום חשבתי על הילדה הקטנה שבי,
כתבתי משהו אופטימי, מתגעגע. אולי אעלה לכאן מתישהו.
הילדה הקטנה שבנו היא לפעמים כל כך גוש ענק גדול ומעצבן שהיא בתוכי ככה.
אבל יש דברים שאני דווקא כל כך רוצה
כמו אז שהייתי ילדה קטנה.
תודה!
תתעמקי, זה שיר עמוק שנכתב בשעה 5 לפנות בוקר…
תעלי, ממש מסקרן אותי לקרוא…
אני מאוד רוצה לעשות דברים אבל הם שם, בפנים, לא מסכימים…
הלואי!
לב את קראת את הקצרצר שהעלתי?
חשוב לי שתדעי שבזכותך העלתי אותו.
ואני עוד אתעמק בעז"ה..
ואני אתפלל עלייך שהדברים שנמצאים עמוק בפנים יסכימו לצאת לאט לאט..בעז"ה.
וואו את כותבת ממש יפה!
אהבתי והזדהתי ממש
תודה,
שמחה לשמוע!
אאוצ'.
לדחוף ילדה פנימה. בכח.
והיא.. צורחת.
פתאום מצליחה לשמוע קצת את הצרחות של הילדה ההיא,
שגם כשהייתה ילדה נעלה את עצמה בחדר, לא אפשרה לה להיות.
אם רק הייתה יודעת מה הם חיים, הייתה נשארת כמה שרק אפשר.
וואו, לב.
זה היה- – –
סליחה שהכאבתי לך, שינוש!
לדחוף ילדה בכוח זה תמיד רע לא משנה באיזה גיל…
כתבתי את השיר הזה אחרי שיום אחד הרשיתי לעצמי
להשתטות עם חברות שלי, זה היה כל כך כיף…
עשינו צחוקים כל הלילה בטלפון, זה היה לילה מדהים!
אחרי זה אספתי את עצמי והזכרתי לעצמי מי אני
וזה היה כל כך קשה לחזור לחיים שלי אחרי שנהנתי כל כך…
זה היה—
תודה❤
אימלההה אני בדיוק נכנסתי לכתוב שיר חדש עם אותו נושא פתאום קופץ לי הילה הקטנה שבי… אמרתי לעצמי, מה הסיכוי שכבר כתבת את זה? לא הגיוני רק אתמול שמעת שיר והתחלת לכתוב את זה ובמקרה זה היה ב-11 בלילה אז אין סיכוי, אז ניכנסתיי
וואו!
כמה בנות כתבו על הילדה שבהם!
כנראה שאני לא היחידה…
מקווה שהיה שווה לך להיכנס!
ילדה כזאת.
משוחררת.
ילדה כזאת.
שעוד לא מבינה את העולם.
תמימה.
קלילה.
הילדה הזאת.
שבתוכנו
שעדיין שם.
שתמיד תשאר שם.
מכוסה בשכבות של חיים.
של עבר.
של פחדים.
.
אבל למה לכלוא אותה?
?
באמת למה?
הלוואי והייתי יודעת…
את יודעת, נדירה?
האמת שלא.
שלא לא כלואה.
היא מאוד בחוץ.
לפעמים מדי.
לכן שאלתי
רציתי להבין.
ואי, זה נשמע ביקור כיף ומעניין,
חבל שהוא היה קצר כזה…
מי נתן לה ככה רשות, לילדה?
אני רוצה גם.
לב, את כותבת מתוק ומוחשי, נהנתיי…
קצר מידי, הייתי אומרת…
לפי דעתי, היא לא קבלה רשות,
היא רק ניצלה רשות שנתתי לרגש אחר
ופרצה החוצה…
תודה❤❤