אני רק כותבת את הסיפור
"יהודית?" יהודית מסתובבת, ממהרת. כמו תמיד אולי."מה?" קצר, החלטי, ממוקד. "אני, אני רוצה לדבר איתך.." הקול של תמר גווע אט אט כמו מפחד להשמע ,להשמיע.
"האמת שאני כבר הרבה זמן רוצה לדבר עם מישהו, את מוכנה להיות המישהו הזה?" תמר מחייכת חיוך מהוסס. המבט של יהודית חם "המישהיא התכוונת. נכון?" הן מתיישבות יחד. משהו חם עובר בתמר.
"יהודית, אני אני מפחדת משנה הבאה.."
"גם אני, מקום חדש, לא מוכר, לימודים אחרים, באמת שאני מבינה אותך" אומרת יהודית נאנחת עמוקות ורק הקריצה שהיא שולחת לתמר מבירה את רצינות האנחה.
"לא, אני לא מפחדת מזה, אני מפחדת מעצמי" לוחשת תמר. נבוכה מעצמה פתאום.
"מעצמך??" יהודית שואלת. באמת שלא מבינה. תמר משפילה את עיניה."יהודית, אני כל הזמן במאבקים בתוך עצמי, כל הזמן רק רוצה לעלות ולעלות, מפחדת מנפילה שתבוא, מבינה? אני כל הזמן נלחמת, נלחמת לשמוח, נלחמת להנות ולפעמים כל המלחמה הזו כאילו נתקלת בחומה, אני מייצרת לעצמי בילוי מרהיב ובתוכי אני מרגישה לא לא אני לא נהנית ומתוסכלת לראות את כולם נהנים, שמחים ורק אני נלחמת בקול הזה שאומר אני לא שמחה, לא נהנית. נלחמת על כל בדל של הרגשה" תמר מרימה שתי עינים. שקופות. אגמים של כאב מסתתרים שם.
"לפעמים כשאני עומדת ליד חברות אני מרגישה כ"כ קטנה ותמימה ולא ראויה לקבלה, ומתוסכלת כ"כ כי זו רק אני שמרגישה כך, מבחוץ כולם אוהבים אותי ושמחים בי ורק אני מרגישה קטנה מושפלת משהו. בודדה במקומות הכי עמוקים שבי" יהודית מביטה בה בפליאה. תמר היא הכי אהובה שיש."מבינה יהודית? אני במלחמות עם עצמי או עם היצר הרע שלי, מלחמות לשמוח, מלחמות להנות, מלחמה להרגיש שוות ערך ולא קטנה. כמו ילד קטן שלומד ללכת ורואה את כולם סביבו הולכים ורק הוא נופל ונופל ונחבל. מרגישה מקום של כאב כזה בתוכי לא מוסבר, מקום שעורג למשהו אחר מעבר למילים."
תמר עוצרת מתנשפת, מרגישה מטפסת הרים. הירח מסתתר שם. וגם הדרך לא ברורה.
"אני אצליח אי פעם להשתחרר מהרגשת הלבד שלא קשורה בנתונים חיצוניים יהודית? כמו מקום בתוכי שמחפש להרגיש ביחד באמת, אהבה באמת הבנה באמת. אבל איך אני יכולה להתחבר לעצמי באמת? לצאת ממעגל האני לא שווה, הסגור, המה שאני משדרת מה שאני במקום אחד לעומת מה שאני במקום אחר? אני כ"כ רוצה לשמוח שנה הבאה ולא רוצה את המאבקים האלו, הכשלונות, הנפילות, אני לא רוצה בהם!! "הקול של תמר סדוק נדהמת מעוצמת הרגשות. יהודית מניחה עליה את ידה.
"תעזרי לי יהודית, תעזרי לי , תעזרי לי לפרוץ את החומה שיצרתי לעצמי להגיע למקום גבוה יותר, טוב יותר. אני רוצה את השנה הבאה נקייה מכל אלו.
בבקשה יהודית!!" תמר אוחזת בידיה של יהודית בחוזקה, נותנת לדמעות לסלול דרך החוצה. אל החופש. מסתכלת למעלה. שמיים זרועי כוכבים, ושם מהמקום הכי עמוק הזה מהחיבוק הכי אוהב הזה היא מבקשת ממנו, מאבא שלה.
מבקשת תשובה.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
16 תגובות
נשמע מעניין..את כותבת ממש יפה. עמוק ואמיתי.
זה משהו בהמשכים?
או שהפואנטה של הפוסט כבר נמצאת בשורה שלפני האחרונה? (…"מהמקום הכי עמוק…היא מבקשת ממנו, מאבא שלה.")
זה מדהים ועוד לפעם ראשונה
וואווו!
את כותבת כל כך מדהייים!!!
אומנם זה פעם ראשונה, אבל אני מקווה מאוד שלא פעם אחרונה!!!
אהבתי מאוד!!! מרגיש סיפור מתח כזה…
מחכה לפוסטים הבאים שלך!!
יואווו זה מה שאני מרגישה עכשעווו מה עושים עם זה??? סוג של דיכאון כזהה
וואו וואו מדהים!!!
ישלך גם תשובות לתת??
ממש מעניין אותי!!
את כותבת מהממםם!
מדהים.
אוי זה כזה יפה ונוגע,
במפתיע הרגשתי את עצמי שם,
התיאורים המדוייקים שלך מדהימים,
כתיבה סוחפת..
מחכות לפעמים הבאות:))
וואו מטורף עמוק פנימי ואמיתי ככ
נגעת בי
ואיי לצערי ממש הזדהיתי עם תמר 🙁
ואייי מושלםם
מקווה שיש המשך כן?
את ממש כשרון מהממת אחת?
א מ א.
תקשיבי.. את כותבת ממש יפה.
וגם נותנת מקום להיזדהותת. . תודה.
ולפי השם שלך הבנתי שאת בכללי כן כותבת אבל באתר הזה זה פעם ראשונה, נכון?
אז אם כן אשמח שתעלי עוד דברים שלך.. בטוחה שהם יפים לא פחות מזה.
תודה!! ממש מחמיא וכיף לשמוע מחמאות, אז אני תמר, היי:)
וזה סתם דרך לכתוב שאלה שהייתה בי הרבה הרבה הרבה זמן בלי מענה.
צוף, אוהבת ,שלוואן ומישי, לא יודעת. אולי המשך של הסיפור אבל בשאלה אחרת? מה אתן אומרות?
בורדו חנה רחלי, תודה רבה!!! ריגשתם באמת!! ממש עושה חשק! ולכל השאר שמזדהות ורוצות גם תשובה( שזה אגב הכי כיף לשמוע!):
אז כתבתי את הפוסט הזה לפני יותר מחודש, סוערת כזו, כמו שלב בחיים שאתה עוצר לרגע ומסתכל האם הבנין שבנית מספיק חזק, האם הפנים שלך, שטיפחת וקידמת יציב.
ואז, לפעמים, התשובה לא ברורה. אז הכל מתערר.
וזה הזמן שלך להחליט שאתה לא נותן לבנין לקרוס.
אז ברגע הזה של הבלבול, של מה ואיפה הפנים שלי החלטתי לנסות לחפש תשובה. כתבתי לאתר. וביקשתי, בלב, תשובה מאבא שלי.
ויום למחרת קיבלתי תשובה. (בדרך אחרת משחשבתי:))
טיילתי עם חברה, דיברתי איתה ופתאום הגענו לנושא,
היא ענתה לי הרבה תשובות, אוכל לכתוב את חלקם.
אבל הבנתי מזה רק דבר אחד, לכל אדם בעולם יש תשובה.
פעם, לפני 3 שנים בערך דיברתי עם חברה (מזהה את עצמך, חברה מתוקה?) שאלתי אותה למה אפאחד לא נותן לנו תשובה ורק מלא תיאוריות מתוקות פורחות באויר והיא הסבירה לי שלכל אחד דרך יחודית משלו שרק הוא בעצמו(אולי גם בעזרת הסובבים) יגיע אליה, ורק שהוא בעצמו ירגיש כמה היא טובה עבורו.
קיבלתי בחיים המון תשובות להמון שאלות, התשובות שהפכו להיות דרך חיים שלי ומה שהרים אותי זה השאלות שחיפשתי להם תשובה ונפלתי בגללם וטעיתי ותהיתי ואז, שה' ראה שאני מחפשת, אז הוא שלח לי תשובה. שהייתה הכי מתאימה בשבילי.
אז כל הזמן הלכתי בהרגשת החמצה, של אולי אני מפספסת את עצמי בדרך. ושאלתי וכל מה שאנו לי הרגיש לי רדוד וחיצוני ואז הבנתי שהדרך, החיפוש הוא כבר התשובה. התוצאה. מתי שהרגשתי שהמגדל שבניתי מתערר ואני כבר לא מוצאת פיתרון, וה' תעזור לי, רק אז קיבלתי תשובה (שיכול להיות ששמעתי אלף פעם קודם) שנפלה על קרקע פוריה והלוואי שתצמיח פירות. ושתדעו שאין דבר מרגש מלקבל תשובה ולהתקדם בתוכך.
הבנת? מה שאני רוצה להגיד הוא שיש לי הרבה תשובות( שאולי אכתוב אותם) אבל רוצה לומר כאן שאם את בשלב של חיפוש השאלה, את ממילא כבר בשלב של מציאת התשובה.
שהכי טובה לך שבעולם! ואם הבנת והצלחת לקרוא עד כאן אז פשש!!:)
אם בכל זאת תרצי לשמוע מה הבנתי, אכתוב בעז"ה.
ואם את קוראת את התגובה שלי או את הפוסט אשמח ממש ממש ממש שתגיבי לי על התוכן, מעבר לצורה ולכלליות, שתגידי איפה שזה פוגש אותך, איך את מתמודדת, מה הצורה שלך למצוא את התשובות לחיים ,מה הבנת ותתפלספי איתי קצת על התוכן:) תודה!
לא סובלת פלסופים…
תודה!! ממש מחמיא וכיף לשמוע מחמאות, אז אני תמר, היי:)
וזה סתם דרך לכתוב שאלה שהייתה בי הרבה הרבה הרבה זמן בלי מענה.
צוף, אוהבת ,שלוואן ומישי, לא יודעת. אולי המשך של הסיפור אבל בשאלה אחרת? מה אתן אומרות?
בורדו חנה רחלי, תודה רבה!!! ריגשתם באמת!! ממש עושה חשק! ולכל השאר שמזדהות ורוצות גם תשובה( שזה אגב הכי כיף לשמוע!):
אז כתבתי את הפוסט הזה לפני יותר מחודש, סוערת כזו, כמו שלב בחיים שאתה עוצר לרגע ומסתכל האם הבנין שבנית מספיק חזק, האם הפנים שלך, שטיפחת וקידמת יציב.
ואז, לפעמים, התשובה לא ברורה. אז הכל מתערר.
וזה הזמן שלך להחליט שאתה לא נותן לבנין לקרוס.
אז ברגע הזה של הבלבול, של מה ואיפה הפנים שלי החלטתי לנסות לחפש תשובה. כתבתי לאתר. וביקשתי, בלב, תשובה מאבא שלי.
ויום למחרת קיבלתי תשובה. (בדרך אחרת משחשבתי:))
טיילתי עם חברה, דיברתי איתה ופתאום הגענו לנושא,
היא ענתה לי הרבה תשובות, אוכל לכתוב את חלקם.
אבל הבנתי מזה רק דבר אחד, לכל אדם בעולם יש תשובה.
פעם, לפני 3 שנים בערך דיברתי עם חברה (מזהה את עצמך, חברה מתוקה?) שאלתי אותה למה אפאחד לא נותן לנו תשובה ורק מלא תיאוריות מתוקות פורחות באויר והיא הסבירה לי שלכל אחד דרך יחודית משלו שרק הוא בעצמו(אולי גם בעזרת הסובבים) יגיע אליה, ורק שהוא בעצמו ירגיש כמה היא טובה עבורו.
קיבלתי בחיים המון תשובות להמון שאלות, התשובות שהפכו להיות דרך חיים שלי ומה שהרים אותי זה השאלות שחיפשתי להם תשובה ונפלתי בגללם וטעיתי ותהיתי ואז, שה' ראה שאני מחפשת, אז הוא שלח לי תשובה. שהייתה הכי מתאימה בשבילי.
אז כל הזמן הלכתי בהרגשת החמצה, של אולי אני מפספסת את עצמי בדרך. ושאלתי וכל מה שאנו לי הרגיש לי רדוד וחיצוני ואז הבנתי שהדרך, החיפוש הוא כבר התשובה. התוצאה. מתי שהרגשתי שהמגדל שבניתי מתערר ואני כבר לא מוצאת פיתרון, וה' תעזור לי, רק אז קיבלתי תשובה (שיכול להיות ששמעתי אלף פעם קודם) שנפלה על קרקע פוריה והלוואי שתצמיח פירות. ושתדעו שאין דבר מרגש מלקבל תשובה ולהתקדם בתוכך.
הבנת? מה שאני רוצה להגיד הוא שיש לי הרבה תשובות( שאולי אכתוב אותם) אבל רוצה לומר כאן שאם את בשלב של חיפוש השאלה, את ממילא כבר בשלב של מציאת התשובה.
שהכי טובה לך שבעולם! ואם הבנת והצלחת לקרוא עד כאן אז פשש!!:)
אם בכל זאת תרצי לשמוע מה הבנתי, אכתוב בעז"ה.
ואם את קוראת את התגובה שלי או את הפוסט אשמח ממש ממש ממש שתגיבי לי על התוכן, מעבר לצורה ולכלליות, שתגידי איפה שזה פוגש אותך, איך את מתמודדת, מה הצורה שלך למצוא את התשובות לחיים ,מה הבנת ותתפלספי איתי קצת על התוכן:) תודה!
רצית להיתפלסף עם מישהי, אז אני מוכנה;)
רק שאלה לפני.. איך זה יכול להיות, שכמעט לכל מי שכותבת פה, יש מישהי שמגיע אליה בהשגח"פ והם מדברות, מלבנות את מה שמציק לה, ובסוף מקבלת תשובות..??
רק לי אין אחת כזאת?
רק אני שומרת את הכל בפנים כי נישבר לי האמון באנשים?
וזה כואב!! שורף!!
משנה אותי לטוב ולמוטב…
היי תמר!
האמת שזה היה קצת מסובך..?
אבל לא התחרטתי על זה שקראתי עד הסוף. מקווה שהבנתי אותך נכון.
יש לי משהו קטן להוסיף לך.
לפעמים, אין צורך לחפש שאלות.
אני אתן לך דוגמא, לפני כמה שנים לקראת ה' טבת מלא בנות קנו את הספר איי בליב.
גם לי היה אותו בבית וקראתי ונהנתי מאוד. לעומתי, חברה טובה שלי פשוט לא הצליחה לנוח מהספר, זה היה נראה שהיא פשוט מחפשת שאלות על הספר. יתכן שבאמת צצו לה שאלות.
אבל הצורה הזו של החיפוש שאלות, זה היה לי זר ממש.
אז נכון שכשאת מחפשת תשובות את בונה לעצמך את הדרך שלך.
אבל אין צורך לחפש שאלות שעליהן תחפשי תשובות.
מקווה שהבנת למה התכוונתי…
מחכה לתגובה שלך.
אם זאת באמת הפעם הראשונה שלך שאת כותבת באתר כדאי לך לשנות את זה מהר!! ?
ועכשיו ברצינות – זה מושלם! פשוט מושלם!
תמשיכי לכתוב עוד המון באתר.