הבכי

בכל שיר.
אותיות פורחות באוויר
מילים של אש
שוכב הוא על יד
כל מי שהכיר
בוכה הוא ולא מתבייש.
אדמת הארץ רועדת
תחת רגלי הניצולים
את זעקתה היא מפנה
אל השמיים השחורים.

ספרי תורה חיים
נלקחים אל המלך
הגיבורים שנלחמים
פרחים רכים בשנים
וזעקה אילמת, איך.

ומי יכתוב את דפי האומה
בדמייך חיי איך אפשר
כי אנשים נקראו
אל המלחמה
וחייל שם דומם, מאושר.

ומלאכים שכנו כאן בינינו
ואת זאת לא ידענו עד כה
אך האור הזורח
משיש מציבה
לוחש על קדושים שהיו פה.

צלקות השבים מן המסעות
בכי הלילות הארוכים
כי מלחמות נמשכות
גם לאחר שלביתם
שבו הבנים האבודים.

איך נעורים כך נקטפים
ותינוקות כה קרים לפתע
ובדממה שם יושבים
אהובים ושרים
על ילד ואבא ואמא.
האם הסוף נראה בשקיעה
כי חללים מוקרבים בכל עיר
משפחות שחיות מצפירה לצפירה
והבכי שנכתב
עם כל שיר.