האדם כהשוואה לברזל (מ"מ:)

ושוב אני כאן קופצת בדילוגים:)
אל תהיי ברזל מחליד!!
אדם הוא כמו ברזל: ככל שיהיה יותר בחוץ, בעולם,
כך יחליד, יצבור שכבות של זבל על גבו,
ירגיש את הכבדות שעוטפת אותו,
ולעיתים האדם גם יאהב את השכבות,
יתעטף בהם באהבה ובשמחה,
אך אז יהיה לו כואב יותר,
להסיר השכבות שעליו נדבקו.

רצון ה' הוא שנסיר במהירות,
כל שכבה שעלינו מצטברת,
שלא ניתן, לחומריות,
עלינו להשפיע, שאותה נעלה לקדושה.
שבנו היא לא תדבק, לא תיגע לרעה,
כי יש בנו חלק אלוק.
תהיי את באמת – דבוקה לה' – את חלק בלתי נפרד ממנו כי אם הוא יפסיק להחיות אותך בעשרת מאמרותיו את פשוט לא תהיי יותר!! וזהו, לא כלום יותר מכך!! אולי עכשיו את מבינה כמה הוא אוהב אותך עד כדי כך שהוא מחייה אותך ממש כל רגע של חייך!!