גם לי יש אח על הרצף/14

לא הצלחתי לבטא
השבוע ישבתי מול הסידור, זה לא היה שחרית וגם לא מנחה סתם הרגשתי שאני ממש צריכה לבקש על כל מיני דברים,
על דובי על התיכון, על המגמה בשנה הבאה, כל מה שצץ לי וקשה לי בחיים. ישבתי והפה שלי נפתח ואז הוא נסגר ושוב נפתח ונסגר והמילים נאמרו (כנראה) והדפים נהפכו על אוטומט וכל המחשבות והרצונות כל מה שתכננתי לבקש פשוט לא הצלחתי לבטא אותם, ניסיתי לקום ולשנות מקום, ניסיתי לנגן לי בראש ניגון שאני אוהבת וגורם לי לריכוז אבל המחשבות שלי סרבו להתמקד. אחר כך סיימתי את התהילים שתכננתי להגיד והזמן שהקדשתי לתפילה כבר תם והיה לי זמן למחשבות.
נזכרתי בדובי שלפעמים פותח את הפה ואז סוגר ומנסה שוב, פותח את הפה וסוגר מתאמץ לבטא מילה מסויימת אבל ההברות פשוט מסרבות לצאת לו מהגרון. לפעמים אנחנו יודעים או מה הוא מתכנן להגיד לפי הסיטואציה שהוא נמצא בה ואז מתחילים במשחק הניחושים להבין מה הוא רוצה, לפעמים הוא מחייך כשקלענו למילה הנכונה ולפעמים הוא פשוט סוגר את הפה בתחושת תסכול עמוקה ולנו לא נותר אלא לתת לו חיבוק ענק ולהגיד לו שאנחנו אוהבים אותו בכל מחיר גם כשלא הכל זורם כמו שצריך.
גם אני התנהגתי ככה רק שבמקרה שלי הקב"ה שלי לא זקוק למשחק הניחושים, נכון לא בטאתי את המחשבות שלי כמו שצריך אבל אני יודעת שהוא יודע בדיוק למה התכוונתי ומה רציתי לבקש ואז כשאני מתוסכלת מכך שעוד תפילה הסתיימה לא כמו שרציתי אבל אקבל בסוף את החיבוק הזה המרגיע שאוהב אותי איך שאני למרות שלא תמיד אני מצליחה להגיד לו ולרעבע ולהורים שלי כמה שאני אוהבת אותם ורוצה לעשות בדיוק את מה שהם מבקשים.
שנזכה כולנו להצליח לאהוב באמת ולעשות הכל הכל כמו שצריך.