כן? אז לאן הוא נעלם?
הידעת?
יש סיכוי שהמורה שלך חזרה היום הביתה, הורידה את התיק והתחילה לבכות מתסכול!
הטור הימני דיבר בקולי קולות. אסתי ושרי הסתובבו אחורה, למנוחה ודבורי, ופטפטו על רעיון מסעיר, ורחלי ונועה דיברו אחת לתוך השנייה. דיני, בטור המקביל, הרצתה מול גילי וחיה'לה שהאזינו ברתק, וצביה, מהקצה השני של הכיתה, החליפה חוויות עם ברכי.
"אני מנסה לומר לכן שקט כבר חמש דקות!"
מנוחה המשיכה לספר בהתלהבות על כמה יפה היה הנוף בהונולולו. שרי שאלה אותה מתי היא חזרה מהחופשה שם, ואם היא עצרה בקייפטאון, רחלי דיברה בדיוק על הפדיחה שקרתה למחנכת של הכיתה המקבילה.
"בנות, בבקשה שקט!"
דיני המשיכה לדבר על הספר שלקחה מהספרייה, וברכי צחקה בקולי קולות. צביה סיפרה לה בדיחה.
"משהו כאן לא מובן? ביקשתי שקט!"
"בסדר, המורה." אמרה חיהל'ה בביטול. "מתי את מחזירה אותו לספרייה? אני רוצה לקחת אותו אחרייך!"
המורה. בסדר. היא עמדה שם המומה. המורה. התואר הזה עדיין קצת גדול עליה. רק שנה שעברה היא סיימה לימודי הוראה. היא רק מתחילה ללמד, וכבר מהומה כזו בכיתה? איך המורה שלה הסתדרה עם זה?
היא חזרה ליד הלוח בצעד כושל, מנסה לשמור על שאריות הביטחון העצמי שלה. מה עוד היא יכולה לעשות?
"צביה, אתן יכולות להיות בשקט? אני מנסה לדבר כבר חמש דקות."
"אוי, סליחה המורה." אמרה צביה בשעמום. היא התיישרה על הכיסא ונדנדה רגל קדימה, תולה מבט אדיש בלוח.
"דיני, את יכולה להפסיק? זה עושה מלא רעש. תדברו בהפסקה בבקשה."
"אסתי, אפשר בבקשה שקט? זה לא מצחיק, אמצע שיעור עכשיו!"
"בסדר, המורה. שניה, מנוחה, את זוכרת שסיפרתי לך שבת דודה שלי השתדכה? שמעי מה קרה בוווארט, זה היה מצחיק…"
שמעי.
אין לה כוח לשמוע.
מה עוד היא יכולה לעשות?
'תתרכזי באלו שכן מקשיבות', היא שיננה לעצמה, מנסה ליישם את הכלל הזה, מתעלמת מהרעש והבלגן ששרר בחצי מהכיתה, עד שתלמידה אחת מקצה הכיתה, שהתאמצה להקשיב ולא הצליחה, צעקה: "המורה, לא שומעים!"
וזה היה הקש ששבר את גב הגמל.
לא שומעים.
זה באשמתה? מה היא יכולה לעשות?
"שרי, בבקשה שקט! חברות שלכן לא שומעות כלום!"
שרי לא שומעת.
ואני שורטת את השולחן מעצבים.
זה קרה לפני יומיים אבל עדיין מרתיח אותי כל פעם מחדש.
איכשהו הגיע צלצול.
רציתי לומר לה משהו, למורה. אבל לא מצאתי מה, או שלא היה לי אומץ.
רק הסתכלתי עליה, מתרחקת במסדרון, מותירה אחריה דמעה אחת בפתח הכיתה.
ושדה הראיה שלי מכפיל את הדמעה הבודדה הזו, משלש אותה.
בנות! אני רוצה לצעוק. לזעוק.
אין לכן לב?
למורה יש.
לב קטן, מכווץ, פגוע.
חברה שלי רשמה לי היום משפט מדהים: 'המורה נראית חזקה, אבל הכוח בידיים של התלמידות'.
בנות!!! אין לכן לב??!
היא הניחה מולה את תיק העור החום, משפילה את מבטה. על השולחן האפור מתהווה נקודה קטנה רטובה. ועוד אחת.
"את בסדר?" שואלת אותה גברת כהן, שלפני חמש שנים לימדה אותה בעצמה בבית הספר הזה. "רוצה קפה? אני מכינה."
היא בקושי מצליחה לענות לה לא.
מזל שאת הדמעה היא לא ראתה.
עוד שעה וחצי היא תחזור לפה שוב, ושוב ינוקד המשטח האפור בכתמי דמעות קרירים, אדישים.
זעקתה האילמת עולה לשמיים, כאובה, פגועה, חסרת מילים.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
20 תגובות
אמא'לה
אוף כמה שזה נכון
כואב
וסתם אגב, אני לימדתי באיזה מקום כמה זמן, סוג של מילוי מקום
ודענה לכן- שכל ילד שהיה בשקט- היה קרש הצלה בשבילי!
נכון אנחנו אומרות "כולן מדברות אז אני גם…" וזה לא נכון!!!! כל מקור שקט חשוב מאד!! מנחם ומעודד
ואווו נגעת בי!!
תודה על הפוסט הזההה!❤
אז יושבת לה נערה מהצד השני
שנדפקה
למה היא אמורה להשתעמם משיעור של משהי חסרת כישרון רטורי רק בשביל שאותה אחת תרגיש חסידית שהלכה לסמינר
אז כן אני מהדברניות הגדולות
אבל עובדתית בשיעורים שמעניין לי בהם אני לא מוציאה מילה מהפה
וזה לא קשור למקצוע זה קשור למורה המלמדת , אז נכון שאנחנו לא בסדר שאנחנו לא מפסיקות לדבר אבל מצד שני כבר קצת נמאס שכל פעם מפילים את האשמה עלינו
אם יפסיקו לדבר ולהתעלם יפסיקו להאשים את הבנות. מה לעשות שהם באמת אשמות.
זה שיש מורות שלא מתאימות ללמד והם גם לא מצליחות לא אומר שצריך לפגוע בהן. זה נשמה. היא חלק אלוקי, באמת. יש לה רגשות, בדיוק כמוך. וזה מאוד פוגע שמתעלמים ממך…
לא אומרת שלא ההיתי גם כזאת. אבל לאחרונה יותר שמה לב לזה ואם ממש משעמם לי אז אני מתעסקת במשו אחר בשקט ומידי פעם מסתכלת על המורה שלפחות תחשוב שאני בענינים. העיקר לא לפגוע בה.
יש סיכוי שבגללך כל הביטחון שיש לה פשוט ירד ויעלם!!
אין מה לעשות!! את צריכה לכבד אותה! תשבי ותציירי בשקט אפילו אבל לדבר זה פשוט לא יפה.
ואם ממש מציק לך משהו אצלה אז תלכי ותגידי לה. מבטיחה לך שהיא רוצה שתהנו גם היא הייתה תלמידה אבל היא לא מצליחה להבין אתכן, תעזרי לה;)
אבל תחשבי שהיא הכינה שיעור,התאמצה,קנתה,חשבה,תכננה ובסוף את וחברותייך יושבות בסוף הכיתה וכמו לועגות לה על הטרחה:(
זהו. נקודה למחשבה:)
המשך יום נהדר!
ל-אני
מזדהה איתך אבל טיפת רגישות לא תזיק
כל כך נכון וכואב!
את כותבת מיוחד
ואו איזה פוסט חשוב
ממש ממש תודה עליו
ואולי בזכותך אני פחות אדבר בשיעור.
ומה עם המורות?
מבחינתי להביא לכיתה י"א / י"ב אחת שהרגע סיימה י"ד ולא יודעת אפילו איך להסביר את הדברים שהיא עצמה מלמדת – זה אחד הדברים היותר מעצבנים שאפשר לעשות לתלמידות.
השיעור לא מעניין, לא מוביל לשום מקום, ואין שום פלא שאחרי כמה דקות פשוט התלמידות עוברות לדבר אחת עם השנייה.
ואם ממש תשימי לב – מורות שהן לא צעירות, כאלו שכבר לימדו המון שיעורים במהלך החיים, ויודעות מה החומר שהן מלמדות, הן מצליחות להשליט סדר בכיתה בצורה יפה מאוד!. לא צריך כל דבר להפיל על התלמידות.
ו – וואלה, אני מדברת המון בשיעורים, וכן. יש לי לב. והוא לא נעלם. הוא פועם.
זה קורה גם עם מורות מבוגרות. לקחתי דווקא את המקרה הזה כי הוא פשוט יותר נוגע ללב:(
נ.ב., אני בכיתה י', אז להכניס לכיתה שלנו מורה בת 23 שסיימה שנה ד' נראה לי נורמלי יותר.
היתה לי מורה שלא התאימה להוראה בכלל, שיעורים משעממים, לא מובנת, היתה לה יד קשה וכו וכו
ופעם שאלתי אותה למה היא בחרה בהוראה, למה היא מורה? אז היא אמרה 'שזו שליחות קודש'. שליחות קודש מה?? להעביר חומר בצורה לא ברורה? להתנהג בצורה ממש לא יפה לתלמידות???
יש אנשים
שהוראה זה לא מתאים להם.
וידעו שאם הם כן הולכים להוראה
אז גם הם סובלים
וגם התלמידים שלהם
ואני ממש לא בעד להרוס לאף אחת שיעור!! ח"ו
אני רוצה להבהיר- אני לא בעד פטפוטים ויודעת מהצד השני כמה ההקשבה של הבנות חשובה, אבל אני בעד גם שמי שחושבת על עצמה אם היא מתאימה להוראה- שתבדוק קודם לכן אם היא באמת ככה או שכדאי שתנסה תחום אחר.
וואי. זה ממש נגע בי. דמעות??
כתבת את זה מהמם ומרגש,
ואת כזו רגישה וחמודה?
אני גם אוהבת להתבונן תמיד בעיניים של האנשים? גם מורות, תמיד הסתכלתי במורה הכי קשוחה שבבצפר;)
אני כבר ידוע שאני לא בכיתה. רוב הזמן שלי בבצפר היה בחדר מורות. ואלו שהייתי מדברת איתן, היו מורות. בקושי הייתי עם בנות;)
אפילו בחופש, ועכשיו-שסיימתי י"ב. מורות ממש חמודות ברוכהשם?
והייתי אצל המורה שלי מלא פעמים בבית שלה, כשהיא חינכה אותי הייתי אצלה פעם אחת בשבוע, ואפילו פעמיים. ככה שאני רואה ממש את המסירות שלהן כלפינו☺
הייתי עם שתי מורות יום שלם, מהבקר עד הלילה ממששש מאוחררם, נסענו לאיזה מקום, אז הם הסתובבו עם תיק שמהדוזזז וכל רגע שהוא אפילו לא פנוי הן בדקו מבחנים…
כואב וכל כך נכון.
אנחנו לפעמים כל כך רעות.
כמו שאומרים שילדים זה עם אכזר ושוחר צדק (תלוי מתי ומה הקירבה.. בעיקר כשזה לא אדם קשור אליהם..)
קיווי את כותבת כל כך יפה. ממש הרגשתי את המורה…כאב לי עליה מאודדד
צודקת והפוסט שלך נגע בי אבל בינינו לא כל אחת מסוגלת להיות מורה ואני רוצה להגיד לך שמה שהמורה משדרת התלמידות מקבלות אם היא משדרת חוסר ביטחון עצמי אז כניראה שאף אחת לא תקשיב היה לי מורה ביסודי שעמדה מולנו כולה רועדת מחוסר ביטחון אז איך איך נקשיב לה???
וואו אמאאאאא זה ממש כואב נגעת בי
פוסט חשוב ונוגע. תודה, קיווי.
דרך אגב, את נשמעת בנאדם ממש רגיש שאכפת לו מכאב של אחרים. מעריכה אותך.
תודה על התגובות.
כתבתי את הפוסט הזה אחרי שיעור שהיה לנו עם מורה מאוד חמודה, המקצוע גם היה מאוד מעניין, אבל היא לא הספיקה להסביר כלום.
לא קשור לכישרון, לא קשור לניסיון. פשוט כי הכיתה שלי דברנית נורא.
בקשר לכל אלו שמחו – אני מדברת על המקרה הספציפי הזה, כן?
אמאלה ככ מזדהה עם המחנכת שלי השנה❤️❤️
אני ממש מזדהה איתך.. זה נושא נורא בוער אצלי….
כי תכלס בנות מדברות על שליחות וצניעות וחסידות אבל ברגע שזה מגיע לכבוד לבן אדם – נאדה. (אני מתכוונת לבנות ספציפיות שאני מכירה לא לכולן)
את מדהימה שאת ככה מעלה את הכאב שלהן. אשרייך
וואו. פוסט מטורףףףףף. עשית לי את המצפון!!
תאמת, יש לי מה להגיד להגנת 2 הצדדים.
אני אתחיל עם הצד של המורה:
אני מאוווווד התחברתי ל2 שורות הראשונות שכתבת… ברגע שקראתי את זה המצפון שלי התחיל לטרטר אותי כי היום היו לנו מלא מורות, ורק אחת מהם הצליחה להשתלט עלינו….
מצד התלמידות- אני , לצערי הרב, נמצאת בתוך קבוצת התלמידות שעושות רעש. ככה אני. יש לי קוצים מטורפים בשיעורים (במיוחד בשיעורים משעממים…) רק מה, זה לא בא מרוע, זה בא מחוסר יכולת לשבת וללמוד. מה שכן, אני ממש מנסה להתחשב במורות אבל זה ממש קשה… באמצע לעבוד על פיתרון…
אולי יש לכן עצות???