בא לי לדבר איתך אבא

בא לי לדבר איתך אבא,

אתה פה? אתה שומע?

כבר המון זמן שלא שיתפתי אותך במה שעובר עלי,

הרבה מים עברו בנהר ואני נשארתי איי שם יושבת ומחכה לך.

אתה בטח זוכר איך ביום כיפור הייתי כל כך קרובה, דיברנו הכי פתוח שאפשר,

סיפרתי לך על המשפחה, החברות, הלימודים.

סיפרתי לך על המלחמות והאתגרים שעומדים לי בדרך.

והרגשתי אותך כל כך קרוב אלי,

ואז הגיע יום שהסתיר את הכל ברגע,

כבר הרבה זמן שלא הרגשתי אותך פה, לידי, קרוב.

כבר הרבה ימים שהתפילות שלי לא כמו ביום כיפור,

כבר הרבה ימים שהלב שלי אטום, כבר לא יכול להכיל להתמודד

לנשמה שלי קשה לשמוע.

על עוד פיגוע, ועוד הרוג, ועוד חולה, ועוד מסכן,

ועוד ילדה קטנה בודדה.

כשהייתי קטנה אמא לחשה לי באוזן שאתה הכי קרוב שאפשר, ובקרוב תבנה לנו את ביתך ונוכל להגיע קרוב להודות

ועברו ימים ועברו לילות ועדין אין בית ואין קרבה אמיתית.

ועכשיו אבא,

מאוחר,

ואני לא נרדמת,

חושבת על מחר,

לא רוצה לשמוע עוד אזעקות, עוד בשורות,

עוד צרות.

אני רק מחכה לשמוע קול שופר,

חזק, מהדהד, שירעיד את ליבי ואז אצליח לחזור להתפלל כמו ביום כיפור.

בינתיים אני לא הולכת לישון,

כי אני מחכה,

ואולי מחר בבוקר,

אזכה אני לדמעה האחרונה.