אתה עדיין רוצה אותי?

היום אבוש, התרחקתי יותר מדי
התלכלכתי לי, בלי לצעוק בכלל די
לא יכולתי לדעת, להבין
כי עוורת לי את העיניים מלהבחין

ואבוש, אני יודעת
אתה רק מרחם עלי וכל כך מבין
אבל בוכה שם למעלה…
הוי טאטע! אלוקים!!!

נהרות של דמעות נשפכים בשמיים
על ילדה שלך שהתרסקה,
לבוץ שמביש בכלל לחשוב
מה בו היא ראתה וחשבה.

אבוש.
גם לי כואב, בכל הלב והנשמה
כל גופי דואב, אחרי הכל זו גם עבירה
וליבי צורב, מעוצמת ההבנה
כי כשישבתי שם בכלל לא חשבתי,
עליך, אבא אהוב שלי.

לא חשבתי,
כי היצר שלך רצה להפיל אותי
שאשכח לרגע,
ובאמת שעדיין לא מבינה
איך זה קרה ששכחתי ממך…
שכחתי לרגע מי יצר פה בריאה
מי מנהיג העולם וטבע מופלא
טבעתי בכזו ביצה- – –
כדי שאהיה שם, באמת במלחמה
בלי לזכור.
אותך.

והוא הצליח.
וזהו.
יותר אני לא מי שאתה רוצה, מי שהייתי.

הלב הזה התלכלך יותר מדי
הנשמה שלי מרוסקת.
למה אבוש,למה? בכאב אמיתי אני שואלת
תקח אותי מהגועל הזה, אני כבר לא מסוגלת
הנשמה שלי מתייסרת,
מהרושם עוד לא מתאוששת

מהגועל הזה של דברים שהם באמת קדושים
אבל בעוה"ז יש כאלה שהופכים אותם לפשוטים
כמו בהמות.
לא יכולה יותר,
אלוקים…
לא יודעת אם יש לי בכלל סיכויים
אחרי כאלה דברים,
אחרי שהנשמה שלי שפעם היתה
כזו טהורה… כזו זכה ונקיה
יוהו איך בא לי שתנקה אותה,
תרפא, תמחל לי
שתחזיר לי אותה בחזרה.

אבל אין לי יותר מה לנסות,
כי לפניך מתפוגגות ונמוגות כל המסיכות,
ואני מולך. פשוט אני.
ילדה שטועה
נשמה שתועה.
ואין בי כבר כוחות לחפש את התשובה
קח אותי אבוש… שאני בידך,
חבק אותי אבוש, רחם עלי 'בקשה,

משליכה עצמי לרחמיך.
רק אתה יודע
אבל הלב שלי עוד דומע
כי אני מרגישה,
מרגישה שאתה מקשיב לי,
כל כך חזק מקשיב,
אתה איתי כאן, אבל איך?
עם נשמה כזו רחוקה,
איך אתה איתי כאן עם כל הטומאה
באמת שאני לא מבינה,
אבל אולי זה ככה,
כי אתה פשוט אבא
שרואה בכל נשמה יהלום.

ואולי לא זו באמת הנקודה,
אתה פשוט רואה אותנו כילדים.
ילדים שלך אבא.
שפושט ידיו לאהוביו, בניו יקיריו
גם כשהם מלאי לכלוך,
ועטופים בבגידות,
וגם… וגם בכפירות…

בסוף גם העין שלי דומעת.
תסלח לי אבא,
אנא.