יש צלקות פיזיות
שקורות מכוויות,
כאלה שמשאירות
כתם של זכר
שלעד יישאר.
ויש מסוג אחר,
הן נמצאות בלב
והן נשארות לנצח.
אותן צלקות
תמיד מאותתות לי
על קיומן.
זה לא פצע רגיל,
שמבריא ונעלם.
זה פצע שהגליד
והשאיר אחריו סימן.
זאת הצלקת,
ואיתי היא נשארת.
רק, כדי לא לשקוע בעבר
ולהתקדם הלאה
אני צריכה ללמוד.
איך עושים זאת?
איך חיים עם הצלקת?
איך אפשר את הכאב לקחת
ולמנף אותו להצלחה פורחת?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
4 תגובות
שאלת השאלות!!
את בעצם שואלת איך להפוך את הכאב למשהו טוב.
(בגלל שאני לא יודת על מה בדיוק את מדברת, אני נתתי פה טיפים כלליים)
בתור התחלה, תוכלי לעזור לאנשים שעברו דבר דומה. אין כמו מישהו שחווה את אותו הכאב כשצריכים נחמה, כי רק הוא יהיה מסוגל להבין אותך עד הרמה הדקה ביותר.
דבר שני, תוכלי למנוע מעוול דומה להתרחש למישהו אחר, כי תדעי עד כמה ההשלכות מזיקות וארוכות טווח.
ובמקום שלך מול עצמך: זו עבודה. אבל משתלמת ביותר.
זו ההזדמנות לעבוד על עצמך ולהתעלות, לדון את מי שגרם לך נזק לכף זכות, להכנס לנעליו, להבין אותו.
להתאמן על לסלוח, למחול, להפוך לאדם נעלה יותר.
וגם, אפשרות מעולה לחזק את הבטחון העצמי באמירות כמו: אני מקסימה. הערך שלי לא תלוי במה שאחרים אומרים. אני יצירת כפיו של ה' שאוהב אותי כמו בת יחידה וכו'.
תראי, גם אם תעשי את כל זה יכול להיות שחלק קטן בתוכך עדיין יכאב, וזה בסדר. אנחנו רק בני אדם, בסופו של דבר, אבל לפחות אז תוכלי לחיות עם הצלקת ולא את הצלקת.
והשינוי הזה יכול לעשות את כל ההבדל.
בהצלחה!💗💗
וואו כתבת דברים כל כך נכונים.
הכי התחברתי לקטע שזה זמן בשבילי לעבודה עצמית,
כי בסוף גם אני טעיתי ויש לי על מה לעבוד ולתקן.
זה נכון שהכאב כנראה ישאר, אבל מה שצריך זה
לחיות עם הצלקת ולא את הצלקת-ממש זה המשפט!
תודה רבה לך, עזרת לי מאוד❤️
יש גם כאלו שעוד לא הגלידו,
ככה , פתוחים, מדממים.
עצות? אני?
אינלי.
אולי, אולי בעצם, הזמן ירפא את הלב…
נכון.
הלוואי.
❤️❤️❤️