אני רוצה לפרוק את הכל,
בלי סדר או מטרה,
סתם לפרוק.
אני אסכם לכם את חיי בשורה אחת:
מאז שאני זוכרת את עצמי חיי היו עול קשה מנשוא,
חיים חסרי ערך,
אבל כל כך כבדים וקשים,
מתוסבכים,
מלאי אהבה ושנאה (משתדלת למצוא את האהבה),
אבל בכל זאת חיים.
זה התחיל באחד הבקרים בהם קמתי,
ופשוט לא יודעת,
לא היה לי את הכוח לצאת מהמיטה ולפעול,
לא היה לי כוח לצאת לעולם,
לעולם השקרי,
החסר משמעות הזה.
בכלל,
אני מרגישה שאף אחד לא אוהב אותי,
לא ההורים, לא המשפחה,
וגם הילדות באתר הזה לא מכירות אותי מספיק בשביל באמת לאהוב…
אין לי חברות אמיתיות,
אני לא מצליחה בכלום,
אני מרגישה כאילו לא משנה מה אני עושה,
אני תמיד אבל תמיד,
הרבה יותר הורסת מאשר עושה.
מבקשת עזרה ממי שמוכנה לשמוע,
ויותר מזה-
ממי שמוכנה להבין.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
9 תגובות
הלוואי והיה לי את השכל לכתוב כזה פוסט מתי שהייתי במצב שלך…
אז כן, אני ממש מבינה.
מה את לא יודעת? איך למצוא אהבה? מה האמת?
חייבת שוב להמליץ על טיפול רגשי מוסמך כלשהוא.
נסי לתת, להבין מה את יכולה לעשות כאן בעולם, למי את יכולה לתת?
תתפלאי לגלות שאת מקבלת יותר!
נסי לצאת מהבועה המתמסכנת, יש לך כוח והרבה!
את שאר העצות תאלצי לקבל מאנשים מוסמכים יותר…
וואי, איזה קשה לקרוא ולדעת שזה סיכום חייך,
😢
אבל תרשי לי לשאול אותך משהו-
יש לך גם דברים טובים בחיים?
ועוד משהו-
את אוהבת את עצמך?
אשמח שתעני לי…
ממש אכפת לי ממך,
מבת שהולכת בהרגשה רעה כ”כ בעולם…
אבל תדעי לך שהחיים הם עניין של הסתכלות,
אם את רואה את הטוב בעצמך, אחרים רואים את הטוב בך
❣
מבינה אותך את לא יודעת כמה!
אם זה התחיל באחד הבקרים כנראה שזה לא משהו אמיתי זה התחושה, זה מן דכאון כזה שלא טוב לך, הוא גורם לך רק לשקוע יותר ויותר ואח"כ מאוד קשה לצאת מזה.
אני חושבת על זה ובעצם, למה אנחנו צריכים אותם? את הסביבה שתאהב אותנו. למה אנחנו צריכים להיות תלותיים בהם? ואם נהיה בדכאון זה יזיז להם משהו? לא! הנזק יגרם רק לנו!
זה באמת שווה את זה?
נכון, זה לא כיף להיות בודדה ולא אהובה ומזדהה איתך כי זה סיוט חיי שמתגשם לאורך חיי אבל אם לא נקום ונמשיך לחיות את החיים רק אנחנו נפסיד מזה וחבל, מניסיון זה לא מלמד אף אחד לקח והורס רק לאדם עצמו את החיים.
אז באמת מקווה בשבילך שיהיה לך טוב עם עצמך ואח"כ בעז"ה גם תגלי אנשים שבאמת אוהבים אותך.
מזדהה קשות.
הפוסט שלך הכאיב לי ממש!
כואב לי מאד שככה את מרגישה.
אני מצטערת מראש אם מה שאני הולכת לכתוב לך עכשיו יעצבן אותך.
אבל אל תכעסי יותר מידי כי אני הייתי במקום שלך…
תקשיבי נשמה כואב לך עכשיו מאד. ולכן את רואה את העולם מנקודת מבט שלך.
ובגלל שכואב לך את רואה אותו בצורה לא נכונה.
אני רוצה שתדעי אני לא מזלזלת בכאב שלך.
אבל אני רוצה שתדעי שיש עולם אחר שאת לא יכולה לראות עכשיו. וכנראה יש לזה סיבות…
אבל העולם ורוד ויפה ואנשים אוהבים אותך באמת! את היחידה שחושבת שלא… אבל זה לא נכון.
תחשבי שאת היית אמא שלך היית יכולה לא לאהוב אותך? אני ההפך אם הייתי אמא שלך הייתי אוהבת אותך מאד ורוצה להיות שם בשבילך כי עצוב לי שעצוב לך.
אימהות לא תמיד יודעות מה הולך בראש שלנו.
אז כדאי לך לצאת מהר מהר מהבור שנפלת אליו. כי את חיה באשליה.
אני רוצה לעזור לך אבל אני לא באמת יכולה כי אני רחוקה ממך.
אז תחפשי משהו שקרוב אליך בחיים האמיתיים.
ותגידי לו שאת רוצה שיעזרו לך לנקות את המשקפיים שלך.
וברור שהכי טוב שתדברי עם אלוקים שהוא מכיר אותך הכי טוב. ויודע כמה קשה לך. והוא היחיד! שבאמת יכול לעזור לך. אז תתקרבי אליו. מכפת לך? הוא רק מחכה לך והוא יחבק אותך חזק חזק. אז רוצי אליו.
אני מצטערת אם התגובה שלי הייתה מידי חצופה או מחנכת. אבל באמת כתבתי לך ממקום דואג.
מאחלת לך חיים מאושרים שתוכלי לראות את האור והיופי שבעולם והאור והיופי שאת.
כאב לי מאוד לקרוא.
קודם כל, אני רוצה להגיד לך שאני מבינה אותך. ממש. אין לך מושג אפילו כמה.
ועכשיו תרשי לי לכתוב לך כמה דברים:
חיים בלי משמעות הם לא חיים שאפשר לשאת אותם.
כשאת סובלת וסובלת ולא רואה טעם לכל הסבל הזה- ברור שלא תוכלי להמשיך לחיות ככה וימאס לך מהכל.
אבל, ברגע שמוצאים תכלית לסבל, הרבה יותר קל להתמודד.
אני אמחיש את זה במשל לאדם שנתנו לו לסחוב שק כבד, באמצע הדרך הוא התעייף והניח את השק על האדמה. מתוך סקרנות הוא פתח את השק וגילה שיש בפנים אבנים. וזהו, הוא הרגיש שנגמר לו הכח. אבנים הוא סוחב?!
אבל, אם היה את אותו המקרה ובמקום אבנים האדם היה מגלה שבתוך השק שלו יש יהלומים. הו, כמה הוא כח הוא מקבל! הוא היה רץ עם השק הזה!
אותו הדבר אנחנו, כשאנחנו מרגישים שאנחנו סובלים לשווא, אין לנו כח להמשיך יותר, אבל אם תדעי שלייסורים יש תכלית- זה ייתן לך את הכח שאת צריכה כדי להמשיך.
ומה התכלית?
כל מיני: מירוק עוונות למשל.
וגם אם מרגישה שנגמר לך הכח, ואני בטוחה שאת מרגישה ככה, לפחות תדעי שהוא לא. כי אם הכח היה נגמר- גם הייסורים היו נעלמים ביחד איתו. "אמר רב הונא כל שהקב"ה חפץ בו מדכאו ביסורין" (גמרא ברכות, דף ה' עמוד א')
בקשר לדבר השני שכתבת: העולם הוא אכן עולם של שקר והסתר פנים, אבל מי שרוצה מוצא את נקודות האור הרבות שה' פיזר לנו בדרך. אין סיבה להתעצב מהשקר, כי זה רצון ה', שהעולם יתנהל בהעלם ואנחנו נחפש את האמת ונקבל שכר על עמידה בנסיונות.
את כותבת שאת לא מרגישה שאוהבים אותך.
נסי לחשוב אם זה באמת כך. כי בדרך כלל יש סביבנו הרבה אנשים שאוהבים אותנו וחפצים בטובתנו, ואנחנו פשוט עסוקים בעצב שלנו, שאנחנו לא פנויים ריגשית להבחין באהבה הזו.
כתבת גם שלא הולך לך בכלום.
שוב, נסי לבדוק אובייקטיבית כמה זה נכון.
מציעה לך לקרוא ספרים שמעלים את הבטחון העצמי, שמעצימים את הערך העצמי של האדם, כמו: FHT של הרב יצחק פנגר או מנוחת הנפש של מנוחה פוקס, או גם אתה יכול של הרב אהרון פרידמן.
את יכולה גם לשמוע על זה הרצאות והכי מומלץ זה לאמץ מחשבה חיובית והסתכלות בריאה של אמונה בהשגחה פרטית ודרך מויחדת בשבילך.
ודבר אחרון, שהוא בעצם הדבר הראשון: תתפללי.
תבקשי מה' במילים הכי פשוטות, כשאת בדרך ללימודים או עומדת בתור, שיעזור לך, יכוון אותך, יאיר לך את העיניים, יסייע בידך לא ליפול ברוחך, לא להתייאש.
ותזכרי ותפנימי ותאמיני שאכן אין שום ייאוש בעולם כלל וה' הוא כל יכול!!!!
מאחלת לך רוב הצלחה בכל מה שתעשי ושתמיד תרגישי רצויה ואהובה!! 💗💗💗💗💗💗
ואי, אני חייבת לומר לך שאני מתפעלת מהתגובות שלך, כ"כ חכמות, מנחמות ומושקעות….
את בחורה מיוחדת!
בכללי יפה לראות את התגובות של כולכן, אתן ממש רגישות ומתוקות!
ולכותבת, מאחלת לך (לכולנו?) שתדעי רק טוב ובעז"ה יהיה טוב!!
זה הזמן לגלות את האהבה שלך בעצמך.
המצב שלך כל כך מוכר לי שזה פשוט קשה לראות אותו על הפרצוף שלי, אני בחרתי במצב הסה לומר: אף אחד לא אוהב אותי, אף אחד לא אומר לי מילות חיבה, אין לי חברת אמת אחת בעולם אבל, והאבל הזה גדול! אני אוהבת את עצמי, אני יהיה החברה של עצמי, אני יקשיב לעצמי ויתן עצות, אני אומר לעצמי מילות חיבה, אני הפנק את עצמי, אני יכין לעצמי, אני יצחק עם עצמי ואני תמיד יהיה שם בשבילי.
ועד היום שכבר הבנתי שיש דברים יפים בחיים ואני מנסה לראות רק אותם אני עדין קוראת ספר וצוחקת עם עצמי, יש לי קול שני בראש שיש לו עוד דעה, ואני לפעמים מעדיפה את החברות שלי על פני חברות של בחורה אחרת.
דעי לך שאם יש לך קשר בריא עם המחשבה שלך ואת באמת אוהבת אות עצמך זה רעיון שיעזור לך, נכון יסולאל? 😋😉😉😉