אליכם

הדמויות שמחקתי מהלב.
המילים שלעולם לא אגיד.
. . .
אבא ואמא
חשבתי עליכם היום.
חשבתי עליכם קצת
נזכרתי במה שהיה
תהיתי על מה שקורה.
כאבתי, על מציאות פגומה.
ואיך זה בכלל, פרדוקס.

אבא ואמא
אתם אולי לעולם לא תדעו
כמה שאני מעריכה, ושונאת אותכם.
אתם לעולם לא תדעו, כמה אהבה, וכאב
עדיין נמצאים לי בלב.

אבא ואמא,
ישנם מילים רבות, שלעולם לא אמרתי, ואומר
כמה מכתבים ישנים, שנעלמו אי שם.
אולי לעולם לא תדעו,
כמה צעקות פספסתם בדרך,
ואולי זו בכלל הייתי אני, החירשת.

אבא ואמא,
אתם לעולם לא תדעו
כמה מקום תפסתם בחיי
איך הצלחתם, מרחוק, לעצב אותם כך
הזכרונות עוד פועמים
הרגשות עוד סוערים
וחיי, כבר מזמן הבינו
שאיתכם – כבר לא אשרוד.

אבא ואמא,
ישנם דברים רבים שלעולם לא אדע, ואבין.
כמה לילות עברתם, כמה כאב חטפתם בדרככם שלכם
לעולם לא אדע, כמה גדול החלק שלי בסיפורכם
וכמה פעמים עוד אצטרך לבקש סליחה, על ליבי העזוב.

אבא ואמא,
כמה פעמים עוד אכעס, אקבור בשקט טינה
על מלחמות שלחמתם בשקט, לא ניצחתם, בקול.
וכמה פעמים עוד אתעורר, מסויטת, מטראומה לא קיימת.

אבא ואמא,
ישנם דברים,
שלעולם לא אבין.
ישנם מעשים,
שלעולם לא אצליח להשיב.
ישנם זכרונות,
שלעד ישארו לי בזיכרון.
ישנן מילים,
שנחרטו עמוק, בבשר חי.
ישנם דברים רבים,
שעליהם לא אכעס, מרחמים.
ישנם, דברים רבים.

אך רק רציתי שתדעו,
שאת כל ההערכה, הטינה והשנאה
הרגשתי מתוך אהבה.
וכמה שאנסה להתרחק, להתנתק
אתם תמשיכו לפעום בליבי,
בין אם ארצה ובין אם לא,
לעד.
?