"שוב??? הוי! ברוך דיין האמת"
עמוס, חונק, ולמרות הכל – נכנסים בי שוב!
ואני? זהו די! סיימתי עם הבכי, פשוט לא מסוגלת לתת לזה דרור!
3:10 ואני משתדלת שלא לבכות.
אני יושבת ורוצה לפרוק.
כמה שאפשר.
אבל בלי בכי וצער,
ככה! אני פשוט רוצה לעצור את זה.
כבר שנים שאני מגיבה אותו הדבר
וזהו! די! יש שלב שהכל נעצר!
רוצה לשכוח. לא לראות, לא לזכור
(לא) לחיות את ההווה.
ואני מצטערת סבא!
שכשזה נוגע אליך זה משתנה.
אני לא רוצה לבכות כמו פעמים שהיו
והשאירו חותם עצום!
מתי אלוקים יבין?!
יש לי נפש רגישה
זהו אני מלאה, ליאה, עמוסה!
כל מקרה שכזה מאדם קרוב
משאיר אבק חונק, צורב, כואב!
והכל מגיע בבת אחת!
שכול מעורב באכזבה.
וכאילו אין התחשבות!
בבקשה! כמה אפשר???
אני ככה עוצרת את הדמעות!
למה זה היה חייב לבוא עכשיו?!
הלב שלי מתפוצץ!
לא עומד בזה יותר!
וסבא אני מצטערת באמת!
אבל זה לא מחוסר הרגשה כלפיך,
לא מחוסר כבוד או חיבה,
פשוט מנסה להתמודד בדרך שונה.
ואלוקים? אתה פה. בטוח. קורא. הכל.
בבקשה בבקשה! פשוט תוריד את זה ממני!!
אין לי כח להתמודד עם זה יותר!
זה כבד!
סבא, תתפלל עלינו.
ותמסור למכריי מהעולם העליון שאני לא שוכחת!
וגם אותך סבא אני בחיים לא אשכח!
ברוך דיין האמת!
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
11 תגובות
לא, השם של הפוסט שלך גאוני
ואני לגמרי איתך בכאב, זה כזה שאי אפשר בכלל להסביר..
המקום ינחם אותך
אאוץ אאוץ… כואב ברמות. מרגישים אותך.
ממ.. מבינה אותך ברמות. קשה מאוד..
אוהבת♥️
איזה כותרת וואו, להצטמרר ולהנהן ביחד.
לגבי הפוסט עצמו.
אין כואב ושורט מזה… אככ זה באמת לא פייר כבר אופפפ!!
כילו השם!! עד שלא תתמודד במקומינו אתה לעולם לא תבין את העוצמה של הסבל שאנחנו חווים!! וזה נשמע מוזר, אבל זו האמת! זו ההרגשה!
דאאאאאאייייייייייייייייייייייייייייייייייי
פשוט
דאאאאאאיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי
תפסיק אתזה!!!
טלטלי… מקווה שהזמן עשה אתשלו ואת מרגישה יותרטוב עכשיו.
וגאולה, תחשבי עלינו מדי פעם, אוקיי?
מפנדורה
משום מה המשפט שלך שאמרת שהוא מוזר נראה לי משפט של כפירה…
אבל בעיקרון את צודקת…
איי קנט בליב.
כמה?? כמה אפשר??
אוהבת אותך ילדה, יש לך כוחות מטורפים שאת לא יודעת בכלל.
וואו זה קשה שאין מילים. מבינה את הכאב העצום שלך. ?
אייה אייה.
שרט לי את הלב.
אוף זה כאב נוראי. אי אפשר להכיל את זה יותר.
יאללה דאאי
לכל נפש יש חומה,
יש נפשות שחומה עבה וגבוהה מקיפה אותם, וכל האבנים שהושלכו, לא הזיזו ולא מילימטר אחד מגובה החומה. היא נשארה באותו הגובה, ובאותו החוזק.
ויש נפשות, שהחומה נפלה בסיבוב הקודם, והשאירה אותן חשופות, וכל אבן שנזרקת, כואבת.
ואז, הדבר הכי טוב שאפשר לעשות, זה להתמוטט, לפרק את כל מה שבפנים, ולא לדאוג, כי אבא שבשמיים יאסוף אותנו אח"כ.
וכשנקום נהיה יותר חזקים מאי פעם.
כשקראתי את הפוסט הזה, רציתי לבכות.
רציתי להוציא דמעות ולכתוב שוואו, את כותבת מדהים, וצבטת לי בלב.
ואז שאלתי את עצמי למה העלת את הפוסט הזה? ואני מניחה שהתשובה היא לא כדי לקבל מחמאות על כישרון הכתיבה ועל היכולת לגעת באנשים (שאגב מגיעות לך בצדק.) ולכן כתבתי את התגובה הקודמת שלי.
ולאלה שתוהות לעצמן, לא אני לא פסיכולוגית, אני כותבת את תובנות הנפש שלי.
צמרמורת.
ה׳ חייב להביא את הגאולה. חייב.
תודה לכן! אין לכן מושג כמה שזה מנחם! ❤
❤
אוהבת אותך
אין לי מה להגיד לך, אין