אכלתי אותה

נכתב בהשראת מצוות היום: משתה ושמחה

המצב התדרדר לגמרי יחד עם הרשרושים מצד ימין.

גם לי יש הפרעת קשב וריכוז! אוף, באמצע מה הייתי לומר?

ריח של ביסלי בצל חולף ליד הנחיר השמאלי.

"בנות אמרתי שאני לא מרשה לאכול בשיעור שלי!" עשרות מבטים תמימים ומתוקים להפליא בודקים את שפיותי למשמע הבקשה המקומטת הזו.

"המורה מי אוכל?!" עיניים תכולות עם מסגרת שחורה.

"המורה, רוצה גם?" עיניים ירוקות עם משקפיים קלופות.

ומלא עיניים חומות ושחורות קורצות אחת לשניה…

התיישבתי בכבדות של מורה בת 50 למרות שאני רק בת 24.

השעה 11:15 והדבר היחיד הנחמד שעשיתי לעצמי היום היה חצי כוס קפה קרירה בלי סוכר ובלי סוכרזית.

פצחנו בדיון סוער ישן ומעלה עובש כמו במבה שהשאירו פתוחה אתמול. אני בטוחה שהן אוהבות את הדיונים האלו, שמקרבים את שעת ההפסקה עם כמה שפחות מילים רלוונטיות ללמידה. התלמידות המתוקות-חמוצות-חריפות שלי.

שורה תחתונה: "המורה לא הספקנו כלום בהפסקה", "המורה למי זה מפריע שאנחנו אוכלות? שהמורה תסביר", "המורה אני רעבה! מבטיחה לאכול בשקט", "כשאני אוכלת אני מרוכזת יותר", "כשאנחנו אוכלות אנחנו שותקות…"

לא אתן לא!!! רציתי לצעוק אבל עייפתי, והצטרדתי, ושוב לא הספקנו את החומר.

—

עזבתי את כיתה ט', שעוד יש לי תקווה לחנך אותן, בדרכי לכיתה י"א. כן, אכלתי חצי סנדוויץ' בהפסקה. למניעת סיטואציה שבה אמצא את עצמי מצטרפת לסעודה.

ובכיתה י"א היתה סעודה של ממש.

"היתה לנו מתכונת" הן מודיעות לי חגיגית בעת שנכנסתי לכיתה, כניסה בלתי מרשימה בעליל.

אף אחת לא קמה, אבל שתיים שמו לב.

ארבע בסוף יושבות עם סלט ענק, שקית קרוטונים פתוחה על שני השולחנות הצמודים. העיניים שלי חיפשו את הסכו"ם ללא הצלחה.

שתיים באמצע הכריך, שלוש מנשנשות חטיף, חמש כבר יצאו מזמן חלפו על פני ומלמלו "שניה אני באה" "שכחתי מחברת" "רק לשתות" ועוד דברים כאלו.

"המורה את נראית עייפה" הודיעה לי זו שעדיין לא גיליתי לה שהמיונז נמרח לה כמו שפם.

"המורה אולי לא נלמד עכשיו? 'בקשה נו" פרצה מישהי ברעיון הכי גאוני שאי פעם מישהי העלתה בדעתה. מרוב שהוא גאוני בכל שיעור יש מישהי שמוצאת לנכון להציע לי אותו.

עברתי ליד כל שולחן, בשקט, דורשת ספרים, אוכל לתוך התיק, ליישר שולחן בבקשה.

וחזרתי לעמדה המאתגרת, לעמוד מול 30 בנות שאני מעניינת אותן כמו עטיפות החטיפים הגמורות שסביב הפח.

—

חזרתי הביתה כשאני מנסה לשבור את הראש, איך פותרים את הדבר הזה. לא זכור לי שאכלתי כל כך הרבה בתיכון. לא באמצע שיעור ובטח לא מול מורה שמבקשת "לא!".

בסוף הבנתי שאשאיר לסגנית להיות זו שאצלה ממש, אבל ממש לא אוכלים בשיעור. אני אישית כרגע אגיע לפשרה.

אולי אאפשר שיעור אחד ביום לאכול, ב-10 דקות הראשונות, או האחרונות, עוד לא החלטתי.

אולי אאפשר לאכול רק בריא.

אולי אאפשר לאכול אם יכבדו גם אותי 😉 צריכה לחשוב על הסיטואציה להצטרף לחינגה.

בכל מקרה, אם כבר "משתה" שתהיה גם "שמחה"…

—

🧡מוקדש באהבה לכל תלמידותיי, שיודעת שחלק מהאהבה שלי כוללת הרבה הומור על חשבונן, והסכמה לחטוף בחזרה הומור על חשבוני 🤣