אז למה באמת?

לא יהיה רצח

לפרק הקודם

שבוע… איך כותבים במילה אחת משהו על השבוע הזה.
גם מילה זה הרבה בעצם. אין לי רעיון לשום צירוף אותיות שמתאים להגיד אותו. או שמתאים בכלל.
אנחנו במלחמה. וכל הזמן אנחנו במלחמה. חמאס הוא בסך הכל עוד ייצוג מכוער של הסטרא אחרא – הצד האחר, צד הטומאה…
מלחמה בין טוב לרע.
בליקוטי תורה לפרשת במדבר יש ארבעים (!) עמודים של מאמרים לכבוד קבלת התורה. מתוכם, התחברתי מאוד לקטע אחד שהרגיש לי רלוונטי.

בשבועות קיבלנו את התורה – את זה אני בטוחה שכל אחת יודעת פה. טררם שלם. קולות וברקים, ניסים עצומים, הגבלה על ההר…
זה נשמע באמת מרשים. אבל…. למה? האבות קיימו את כל התורה עוד לפני שהיא ניתנה. הם שמרו הכל: שבת, כשרות, הניחו תפילין…
והם עשו את זה גם בלי מעמד שלם. מה ההבדל בין קיום התורה של האבות לקיום התורה שלנו? למה הקב"ה היה צריך לעשות עסק שלם ולתת לנו את התורה? היינו יכולים לקיים אותה גם בלי זה. בדייק כמו האבות.

לפני שנענה על השאלה הזו – שיעור קצר בלשון (קצר, מבטיחה!;)) יש לשון עבר, לשון הווה, לשון עתיד, וציווי.
אם מסתכלים על זה ככה, לכאורה ציווי עומד בפני עצמו; אבל בעצם ציווי כלול בלשון עתיד. האם אני יכולה לצוות מישהו על העבר? לא…
במקום "תכתבי" (עתיד) אומרים "כתבי!" (ציווי).
במקום "תלמד" אומרים "למד" וכן הלאה. כלומר, ציווי הוא חלק מלשון עתיד.
ועכשיו בחזרה למתן תורה.
הציווים האלה: לא תרצח… לא תנאף… לא תגנוב…

רק ציווים? מה אמרנו קודם – ציווי כלול בלשון עתיד!
לפני שניתנה התורה, כשהאבות קיימו אותה מעצמם, הם עשו את המצוות – אבל הם לא המשיכו שום אור אלוקי בעולם.
המהות של התורה היא לא ספר חוקים! התורה באה לכאן כדי להאיר לנו.
בראתי יצר הרע – בראתי לו תורה תבלין. התורה היא כמו עששית זוהרת בחושך של העולם הזה. התורה מגלה לנו את הקב"ה בתוך ההעלם וההסתר. ועשרת הדברות, הם בעצם הבטחה על העתיד!

"לא תרצח" – לא יהיה מצב של רצח! ברוחניות, "רצח" זה מצב שהיצר הרע נלחם בנו. הקב"ה לא רק מצווה, הוא ממש מבטיח על העתיד – לא יהיה רצח! היצר הרע לא יילחם נגדכם!
"לא תנאף" – לא יהיה מצב של ניאוף! לא יהיה שפע לחיצונים, לכוחות הטומאה!
לא יהיו גניבות! לא יהיו שקרים! לא תהיה קנאה!….

אז מה קורה?!?!? איפה ההבטחות האלה, ואיפה אנחנו היום???
בשתי מילים. חטא העגל…
אם היינו מאמינים במשה רבנו, אם לא היינו חוטאים, ההבטחות האלה היו מתקיימות. לא היה רע.
אבל אופס… חטאנו. מה עכשיו?
עכשיו יש לנו תורה. ההבטחות האלה לא נעלמו – הן רק נדחו קצת. כל פסוק שאנחנו לומדות היום, כל מילה שאנחנו משננות – מתקנים את החטא. מחזירים את ההבטחות לתוקף.
התורה ניתנה בקולות וברקים כדי להאיר את העולם. והיא ניתנה בקולות וברקים כדי לתת לנו כוח להדליק את הפתילה שלה וללבות אותה עד שהיא תתפשט על כל הארץ ותביא את הגאולה.

ואז יהיה לא תרצח. ולא תנאף. ולא תחמוד. ויהיה אנוכי ה' אלוקיך. ויהיה טוב.

מקורות:
ליקוטי תורה במדבר, ד"ה "בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע". מאמר ארוך ויפהפה…
לכבוד חג השבועות, ממליצה לכל אחת כאן לקבל תוספת קטנה בלימוד. קטנה, קטנה! ממש קטנה… כדי שנוכל לעמוד בה בעז"ה עד שנה הבאה (לפחות:))…

שבת שלום ומבורך.
שלא נדע שום צער יותר