אז בואו נדבר על הגלות הזו

והפעם לא בשיר.
לא רציתי לדבר עליה, לא חושבת שמגיעה לה במה. אבל הרבי לימד אותנו שבלי גלות אין גאולה.
והנה אנחנו כאן. אז בואו נדבר על זה.
אז בואו נדבר על הגלות הזו. זו שעטפה את העולם בקורים שחורים, מחקה חיוכים, והחזירה אנשים אל העפר. הגלות הזו, שמכה בנו בלי הפסקה, מאסון לאסון. בואו נדבר על הטרגדיה הזו. ושמה גלות. שפרקה משפחות, ושלמויות. שגרמה לנו להלחם בעצמנו, באחים שלנו. שגרמה לנו להתרגל למציאות המטורפת של כאב ושקר, כל כך הרבה שקר. עולם שלם.

אז בואו נדבר על הגלות הזו. זו שנכנסה אל תוכנו, בנתה בנו מגדלי בדידות. כל כך הרבה מעצמנו עד שנשארנו לבד. בואו נדבר על הכאב הזה, ושמו גלות. שגרמה לנשמות לצרוח בלי בושה, לנסות לברוח ממה שסחבנו אותן אליו. שגרמה לנו לאבד אותנו. שמפילה אותנו כל פעם מחדש, לשכוח מהו אושר, ומהי אמת. התרחקנו, התקרבנו. אולי קצת תודה לגלות, שגרמה לנו להתגעגע. ולא תודה.

אז בואו נדבר על הגלות הזו. זו שכל עוד היא כאן, הכל לוקה בחסר וכיסוי. שלא נותנת לנו לראות את אבא מקרוב. לשמוע. שהגלוי בה מעט כל כך, דווקא כי אלוקים אוהב כל כך, וקרוב. אז בואו נדבר על הגלות, שכל עוד היא כאן, קשה לנו לאהוב. וקל. וכמה שזה אומלל, לדבר על גלות כשיש מציאות של גאולה. שהיא סוף והתחלה, ותכלית ושלימות. אבל בכל זאת, דיברנו על הגלות הזו, זו שכל עוד היא כאן, מרוב קליפות לא רואים את היער, האור, סליחה. וכל עוד היא כאן, העולם לא שלם.

וכמה שזה יפה לדקלם, בלי להבין מהי שלימות. כי מה זה גילוי אלוקות. וטוב גלוי, ותורה חדשה. אנחנו דור בלי בושה.
אנחנו מדברים בצעקות.
וכבר כואב לנו לבכות, אבא.
אז תאמין לנו, לדור אילם, שאנחנו מחכים. גם אם אנחנו לא יודעים לצעוק באמת,
עד מתי.