אור לא' אלול תשפ"ב

יומן
שלום לך יומני היקר.
חודש אלול ברררר
אמא.
די אינמצב! אני לא מוכנה!!
כל כך מהר עברה לה שנה. וההספקים? אוף, אני מתביישת ממש!
כל התכניות שלי מתשרי הקודם…
תמשיך לגחך, יון, ממש מצחיק! הייתי באורות, מה אתה מתפלא?
אויש.
הוא מתדפק על חדרי ליבי: פתחי לי הוא אומר. יונתי תמתי, פתחי
ועתה, מה אתה אומר, האפתח?
מה אומר? ומה אצטדק?
אולי מוטב שלא? אולי עדיף לנעול פעמיים, וגם את הבריח,
לרוץ לחדר, ולהתחבא מתחת לשמיכה..
כן! זה מה שאעשה!
"דוד אלול, מתנצלת ממש, אני במקלחת"
מתחפרת היטב היטב מתחת לשמיכה. איזה כיף!
כמה נחמד..
כאן, מתחת לשמיכה, יש לי מקום לחפור היטב. בעצמי.
או! הנה, אני מצליחה לדוג מאי שם איזו חתיכת דף וזנב עיפרון, ולשפוך.
מה שבקול אני לא מעיזה לומר,
בטח שלא לעלות ל"שותפות".
רק חסר לי שיעלו עלי..
קול דודי הוא מבקש
שאפתח לו דלת
רחבה
אל ביתי
העמוס עד
לעייפה
אבנים, ולבנים
שרובצים על ליבי
המכווץ, בכאב
לא פנויה
לעוד מילים
שיגבירו לחץ
על לבי, הדוהר.

קול דודי אלי הוא בא
בתחפושת
של קבצן
מבקש הוא רחמים
על נשמתי
הדוויה
דלות היא כאן זועקת
של מעשים.
הזנה היא מבקשת
טיפה של חום פנימי
כוס חמימה
מלאה במחשבה-
של חזרה,
ותשובה.

קול דודי דופק
מבקש נחמה
מבקש טיפת לחלוחית
מלוחה
בקצה העין
מתאמצת לאחוז
מקום בטוח
מבקש אותי
האמיתית
בלי מסכות
חפה מכל לבוש
והסתר
אני הראשונית.
חברות, עזבו מילים היפות..
אני מתביישת ממש.
בעצמי.
ההתנהגות שלי במשך השנה.
הירידות. ועוד פעם ירידות. גם על חשבון אחרים:(
וההחלטות שלא עמדתי בהן.. מה הטעם לנסות מחדש. אם בכלל תנתן לי הזדמנות..
אינמצב שיקבלו אותי שם.. למעלה.
לילה אחד, אני פשוט לקחתי דף ועט, נתתי פורקן לרגשותיי..
ותראו מה יצא בסוף:)
גיליתי שכן. יש לי הזדמנות. ה' מקבל אליו את השבים בתשובה, ולא רק זאת, כל השגגות והעוונות המרובים- הופכים לי לזכויות!
איזה כיף, אשריי וגם אשרייכן!
מחכה לכן,
שם למעלה~
וגם למטה,
בתגובות(❁´◡`❁)