נכתב במרירות, כמו שתשימו לב.
אומרים שהשמש תזרח
שיום אחד עוד יהיה טוב
אומרים שהעצב יברח
זה יבוא, זה יבוא, זה קרוב.
ואומרים שאולי הזריחה
תרפא לב שבור, אולי שניים
ואומרים שתבוא השמחה
ותחזיר את האור לעיניים.
ואומרים שהכל יגמר
ואומרים שילכו עננים
ואומרים שרק טוב יאמר
ואומרים שנהיה מוכנים.
ואומרים, ואומרים, ואומרים
מקווים ורוצים לייחל
מנסים לעודד, להרים
ואת כל הטוב לאחל.
אבל זה אופטימי מדי
רחוק, לא מושג, לא אמין
ואולי לקוות לא כדאי
מי אמר שכך יקרה, ונבין.
סיכמנו, 'יהיה בסדר'
מסכימה באנחה מרירה
נו, למה לא ללכת בעדר
שמאמין שנצא מהמערה?
כי מה לעשות, אנשים
בינתיים להאמין זה קשה
יש מגדל עידודים כה מרשים
אך בתכל'ס, יאוש רק פושה.
– – –
משאירה את ההמשך לכן. לא הצלחתי להמשיך, אולי אפשר לומר שלא ידעתי איך. ומה לכתוב.
מוזמנות להמשיך במקומי…
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
5 תגובות
רק הערה:
לא מדובר על המשיח, אלא על האיחול-תקווה: 'יהיה טוב', שבא בדרך כלל אחרי אנחה.
('אח.. יהיה טוב.' -כזה)
ואגב, סליחה על הפוסט המריר והמייאש הזה. כן, יהיה טוב, אבל.. מתי?
רק אלוקים יודע.
אבל בינתיים, לאיחול הזה יש ערך: הוא מסוגל לתת כוח.
איזה קטע, אחרי שכתבת את הראשונים שאומרים ככה וככה.. אז ישר בראש שלי אמרתי "אומרים ואומרים ואומרים" ואז אני ממשיכה לקרא, ובשורה הבאה כתבת "ואומרים וואומרים ואומרים" חחחח.
ויפה כתבת!
לא יודעת אם להמשיך…חחח.
אהבתי ממש
מזדהה לגמרי אומרים לי שבסוף התקופה הזו עוברת ושיהיה לי טוב אבל זה לא קןרה
אז מנסה גם אני לחשוב
שאולי באמת יהיה טוב
אבל לבינתיים הכאב לא מפסיק
וכל טיפת תקווה מרחיק
אז מנסה כוחות לאסוף
ומחכה כבר לסוף
אך הטוב לא מגיע
אף במרחק לא מופיע
אין שום שמש מרגיעה
שבמרחק מפציעה
ואז מגיע עוד מישהו ואומר ש"בסוף יהיה טוב"
אוחח.
מזדהה כל כך.
כתיבה יפה ממש.