אבדה לי התשובה

לפעמים אני מרגישה שבית יעקב בטופ,
ואני תקועה אי שם מאחור.
מנסה להידמות,
אבל זה לא עובד בדיוק.
זה קשה להיות חריגה בנוף.
לא הרגשתי שייכתי,
סתם ילדה מלוכלכת.
אומרים 'את צדיקה'
ואני כל כך רחוקה.
אבל אפ'חד לא מבין שעל קדושה אני בוכה.
רוצה עוד להתחרד,
להחמיר ולהדר.
אבל נשאבתי לאחור,
לא אצעד לבד יותר.
תגידי, למה למהר?
למה למצוץ לעצמך ת'דם?
חשבת שאת יכולה לעמוד מול כולם.
חשבת שאת מסוגלת לנצח ת'עולם.
ועכשיו… נשארתי בלי אדם
שיבין מה אני מחפשת.
בורחת מהתקנון הישן,
חושבים שאני מתלוצצת.
זו הלכה פסוקה!
הם לא מבינים, אני חוששת.
לא בא לי ללכלך את התיק שלי בשמיים,
הם פשוט לא קולטים שאנ'לא קופצת למים.
בניתי לי דירה על חוף מבטחים.
מקיימת באמונה
הוראותיך, אלוקים.
"אל תיטוש תורת אמך",
אמתין גם עוד שנה
שילכו כבר אחריך,
ת'עולם שלי בונה.
לא אצעד אחרי העדר,
ת'אמת שלי מפנימה.
כולם בסוף עיוורים,
כן גם אני לא מבינה.
נעלם מה שראיתי,
אבדה לי התשובה.
פשוט אנ'לא לא שייכת,
לשום מגזר לא מתאימה.
אבא בא לי לבכות,
ידעת שאני אוהבת
להתקרב אליך.
למצוא הוראותייך
ולקיים
את כולן באהבה.
חיפשתי רק אותך,
כי אתה לי התקווה.
אין לי כלום בלעדיך,
רק אני ורצונותיך.
אבא אתה מבין,
אני צמאה לקרבתך.
אבא נפשי כמהה,
משתוקקת לאהבתך.
ונותרתי אבודה,
לא מצאתי עוד תשובה.
כל רב טוען אחרת
ואני רק מבכה.
מייחלת שתעיר נפשי העייפה.
מכל התפאורה,
אצא לי לחופשי.
ארוץ אחריך,
אברח מלוע הארי.
ואני עוד מחכה.
ואני כבר עייפה.
יותר מדי תשושה,
פשוט אנ'לא יכולה.
לא יודעת מה תפקידי,
לשם מה נבראתי?
להשלים את תיקוני,
מודה לך שבאתי
אל עולמי.
אתה שלחתני,
אל ייעודי.
אתה שתלתני
במקומי.
לשמש את קוני.
ואני עומדת
בין החושך אל האור.
מביטה, מתבוננת.
לא יודעת מה לבחור.
לא לימדו אותי מעבר,
רוצה להתקדם.
תאיר דרכי בין השבילים,
אבא תרחם
שמור עליי בין זאבים,
אחיי איה יהדותכם?
שובו בנים שובבים,
אלוקים אוהב אתכם.
אולי אין לי הגדרה,
אבל יהודיה אני כמותכם..
שייכת אליכם.