אלה אם חיינו.
אני יתומה.
כן כבר לא מתביישת בזה.
זה אני.
זה ההתמודדות שלי.
מדי דקה, שעה ויום.
אך גם לא תמיד זוכרת את זה.
לא זוכרת.
ממשיכה.
לפעמיים צריכה לעצור ממרוץ החיים ולקלוט…
שאין לי אבא בבית.
הוא לא מחכה.
לא מצפה.
פשוט לא.
לא אפגש איתו בדרך הטבע.
לא אשמע.
אראה.
לא.
כי הוא קבור.
ולא חי.
והפרמדיק אמר שזהו.
איבד את ההכרה פתאום בבית עקב לחץ דם נמוך.
וזהו…
מרגע אז שניסו להחיות אותו וזה לא הצליח.
אני.
כן.
אני מוסי, שהיום בת 17… יתומה.
אתן חושבות שכבר קלטתי, הפנמתי.
אז לא בדיוק…
ליתומות לוקח זמן ארוך עד שמעכלים ומבינים שזו המציאות..
ואיכשהו מקבלים אותה.
בהצלחה לנו משפחת היתומות❤️
נשמע אולי הכי רחמים ומסכנות, אך לא!!
אלו חיי, וכל כל שאר היתומים שחיים, אנחנו בסופו של דבר בני אדם כמו כל אחד, רק עם רגישות יתר לעיתים ובנושאים מסויימים ועם רמת כאב שמפלחת את הלב.'
והדבר שהכי נראלי יתומים לא אוהבים- זה שמרחמים עליהם.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
30 תגובות
ואו..
לוידת מה הייתי עושה במקומך ..
למה את מרגישה שמבייש להיות יתומה?
אני רק מעריכה אותכן. ואוהבת.
ואתן לא יודעות כמה כוח אני מקבלת מהפוסטים שלכן..
את פשוט מדהימה. מעריכה אותך מאוד.
וואי
אני בחיים לא יבין את ההרגשה הזאת
כי בחיים לא חוויתי
קורה לי שאני חולמת חלום רע ואז אני מדמיינת סיטואציה כזאת או אחרת
ואני כמעט מתחילה לבכות
עצוב לי לקרוא את מה שכתבת
רואים שזה קשה מאוד
את ענקית
אוהבת
הי, יש פה מישהי שמשתמשת בשם שלי?
אני אשמח אם תחליפי שם.. זה מבלבל
יכולה להיות לב צהוב/ירוק/סגול/כחול חחח
מוסי יקרה… להגיד שאין לי מילים זה יהיה מגוחך אבל, נו שוין
דבר ראשון שולחת לך את תנחומי ועידודי ממני, יתומה בת 16.
אבא שלי נפטר לפני שש שנים. וכמה שזה המון – ככה זה עבר מהר.
לא יודעת מה להגיב לפוסט הזה ולשאר הפוסטים שלך. בדר"כ אני נשארת חסרת מילים מועילות וברורות אז אני פשוט לא מגיבה.
אני תוהה לעצמי מה גרם לי הפעם לכתוב לך תגובה. אולי זה המילים האלו שתפסו אותי:
"אך גם לא תמיד זוכרת את זה.
לא זוכרת.
ממשיכה."
זה פשוט מה שאני:) ואני לא יודעת אם זה אני או הזמן שעבר או ההרגל או שפשוט נאטמתי? אני לרוב לא זוכרת את זה.. ושאני נזכרת ביום בהיר, הכאב לא מפלח את ליבי כמו שתמיד כולן מספרות. ואני פשוט- ממשיכה.
השורות האלה תפסו אותי כי הבנתי שאולי לכולם זה קורה מתישהו? ההשלמה עם האובדן ופשוט שקיעה בתוך החיים שזורמים במרץ, להמשיך הלאה בלי להסתכל כל רגע לאחור. אולי לכולם מגיע כזה שלב שבו כבר נמאס להם להתאבל?
אני לא יודעת. באמת שלא.. סתם מצאתי פה הזמנה לפרוק את הגיגי שעלו עקב הפוסט;)
אז מוסי, מאחלת לך אך טוב וחסד כל חייך. ושולחת לך חיבוק חזק מרחוק. ומשיח בא היום:)
[ומחילה מכבוד תורתו הייתי חייבתת P; *אלה הם חיינו]
לא לא אל תגידי לי שלכולם זה קורה
לא לא לא לא לא לא
אני מתחננת.
אני עדיין בחלום.
טובה את מדהימה!!
יכול להיות שזה פשוט בגלל שהיית ממש קטנה, ואת פחות זוכרת את הכל במוחש.. אולי גם בגלל שעבר זמן..
אני חושבת שאם זה היה קורה כשהיית גדולה יותר, זה היה לך יותר משמעותי..
וילון ורוד בצבע מסתיק אבא שלי נפטר לפני שנתיים ואני עדיין גם בחלום..
כשאתעורר אעדכן חח
מוסי, אני פשוט מעריכה ואוהבת אותך. אתכן.
מדוייק כל כך אלוקים
פשוט תעתיקי את זה ותראי כאילו אני כתבתי את זה
רק שאני לא הפנמתי.
ואו❤️
מוסי נשמה אין לך במה להתבייש, זה דבר שנכפה עלייך באמצע החיים והוא לא בגללך.
חושבת שאת גיבורה, אלופת העולם, ודווקא בגלל האובדן שגם אני חוויתי.
מעריכה אותך כל כך על איך שאת נותנת מעצמך לבנות אחרות, פשוט מקור להערצה.
אני לא מרחמת אני מעריצה ומעריכה כל כך, ואת אפילו לא יודעת כמה.
אוהבת אותך?
ואוו!!
את פשוט כל כך מדהימה.
אוהבת אותך ממש ומעריכה נורא נורא???
אהה מוסי, המילים נגמרו מזמן..
??
אבל אפשר רגע לעורר נקודה?
לפעמים הסובבים מעריכים ודואגים ואפילו מאוד אבל הם פשוט לא יודעים איך לבטא את זה ואז זה נראה כאילו הם מרחמים.. מבינה?
זה לא מחייב שהם מרחמים..
את יודעת לומר לי איך אפשר לבטא הערכה שהגיע בעקבות אובדן בלי שזה ירגיש מתחושת רחמים?..
אני אשמח לתשובה ממך מוסי, אם נעים לך…
מה את חושבת שנקרא ביטוי לרחמים?
ולמה את חושבת שזה נראה כמו ביטוי להערכה?
תחשבי על זה בכל תחום, לא רק מול יתומות.
איך אץ מבטאת הערכה ואיך רחמים?
את בטוחה שזה נראה אותו דבר?
הערכה זה הערכה ורחמים זה רחמים.
הערכה לא באה ע"י רחמים, כי אם מעריכים אז אין צורך ברחמים..
כשאת מרחמת את לא מכירה בכוחות שלי, את מרחמת כי את לא רואה אותן.
אז או הערכה או רחמים.
ואווו עצוב ומרגש תנחומי
האמת שלפעמים אני כן מעדיפה להסתיר שאני יתומה..
ולא דווקא מבושה..
כי אוטומטית כששומעים שבת יתומה מקבלים עליה סתיגמות, או לא יודעים איך להתנהג, מרחמים..
הפוסט\שיר שלך היה בול במקום
בול מה שאני הללוש ?
אני מציגה את עצמי בתור בת לאבא ואמא (יש לי אב חורג, לא אומרת שזה תענוג גדול…) ו___ילדים במשפחה, זה נשמה שאני גרה במקום הכי מאושר שיכול להיות…
אממ כן, כל אחת גרה במקום המושלם לה, רק שצריך לראות את זה…??
אני לא קוראת לו אבא, אבל ליד חברות אני אומרת "אבא שלי" אני לא מעוניינת לספר לכל בת שאני יתומה, כי, בדיוק כמו שכתבת: "אוטומטית כששומעים שבת יתומה מקבלים עליה סתיגמות".
ומוסי, את ממש צודקת, הדבר שאני הכי לא אוהבת זה שמרחמים עלי… ?
וואוו איזה קשה זה!
איך את מסתדרת עם אבא חורג??
אני לא מצליחה לדמיין את זהה!! זה קשההה
שנה הבאה אני הולכת למקום לימודים חדש ואני לא מתכוונת להגיד שאני יתומה עם ההתחלה.. אולי בהמשך…
מעריכה אותך!?
זה באמת קשה, במיוחד שאני אוהבת לשיר ואסור לי!!! זה מה שממש עיצבן אותי.
מה גם, שיש לו אופי לגמריייי שונה מאבא שלי ז"ל.
ובהתחלה ממש לא הסתדרתי, רציתי ללכת לפנימיה, החלטתי שאני אגמור את היסודי ולתיכון אני אלך לפנימיה, אבל אמא שלי לא הסכימה לחשוב לפני שאני אגיד לה למה, ומה אני אגיד לה? שאני לא אוהבת את בעלה??????? שאני לא מסתדרת איתו?????? לא אומרים ככה לזוג טרי (זה היה שנה אחרי החתונה) אז לא אמרתי לה כלום ונשאתי בבית, אבל לאט לאט מתרגלים
וואיי איזה מהממת את!!
באמת שאני מעריכה אותך…
את פשוט בנאדם מיוחד!! איך את מכבדת ככה..
אני אולי אשמע מזעזעת אבל אני תמיד אומרת לאמא שלי כמה לא כדאי לה להתחתן שוב וזהה…
ה' ימחל לי, לא מסוגלת לראות אדם זר יושב על הכיסא של אבא שלי..
ת'אמת שאין לי מה לומר
כואב לי מאוד ואני מתפללת כל יום שהמשיח יבוא וכולם יחזרו הכי מהר שאפשר
ובנוסף רציתי לומר ל- וילון בצבע ורוד מסטיק
שאשמח שתשתפי אותנו גם…
וואו כל הכבוד לך מעריכה אותך!
חבל שהיא לא ראתה את זה.
היה עושה לה טוב לדעתי
אוי מה שזה עשה לי בלב..
געגועים חזקים..
וכן, כואב בלב,
כואב.
יצא לי לראות סרטון לאחרונה עם אבא והבת שלו, משהו שנגע בי עמוק בפנים וטילטל אותי..
ה' רוצים גאולה!!
אוי מוסי,
אני ככ אוהבת אותך.
את פשוט דרגה מעל כל הבנות שאני מכירה, דרגה מעלי ומעל החברות הכי טובות שלי
מעריכה אותך על כל רגע
ולא מרחמת. אפילו לא לרגע
רק מעריצה. מעריצה.
ה' ייתן לך עוד המון כוח בעזה
את ענקית!!!!
❤❤❤❤
מבינה אותך❤️
גם אני יתומה מאז גיל 6
וכל מה שאמרת נכון,
בחיים לא מתרגלים לזה…