יצאתי לדרך.

היום בפעם הראשונה

סתם כך.
נמלים טיפסו עליי
ופרחים ריחפו מעליי.
המון רעש היה מסביב,,
אבל אני התנתקתי לרגע,
עצרתי,
לחשוב.
לחשוב על מי אני, אחת קטנה
בתוך עולם גדול.
הקרניים של השמש רצו על פניי
כמו ריחפו על הלחיים שלי,
שכבתי שם דקה או שתיים.
דוממת.
מנותקת.
לפתע, משהו נידלק בי
גדול, עוצמתי.
קמתי במהירות,
באומץ.
בנחישות.
והחלטתי שלמסע הזה
אני יוצאת,
שבמסע הזה
המטרה לא תהיה להגיע אל היעד.
המטרה תיהיה הדרך שאני יעבור,
האנשים שאני יפגוש,
המחשבות,
המילים,
הצבעים,
הרגשות
והשירים.
ישרתי מבט,
הסטתי ענף,
ובלי שום גינונים והכנות,
פשוט התחלתי,
ללכת.