האכזבה העצומה

תניא פרק א' באגרת התשובה
לסוסי ישנו קשר חזק, כן, מדובר במחנכת רבקה. אך הקשר הוא לא כמו קשר חברתי רגיל, מדובר בקשר אהוב, אך קשוח. מדי פעם העונשים מוכרחים להגיע, אך האהבה ביניהן תקפה.

סוסי היא התלמידה הפחות מצטיינת בכיתה. בשיעורים בקושי מקשיבה, המבחנים לא משהו, מפטפטת בלי לשים על המורה, כמה וכמה מכתבים להורים, היעדרויות בלתי פוסקות, איחורים לשיעורים, הברזות מדי פעם, חיסורים כחול על פני הים, ובכל זאת המחנכת רבקה המופלאה שדואגת לתת יחס אישי וחם לכל תלמידה ותלמידה – נותנת גם לה, ובאמת שהיא אוהבת אותה.

בפרק זמן מסוים סוסי מצטיינת בכיתה, עושה השתדלות מרבית, והמורה רושמת זאת אצלה. כן, בכיתה יש מבצעים ומדי פעם בהם היא משתתפת ומתאמצת. סוסי ט"טית צעירה, אך עם הרבה מאד קושי בלימודים. ותתפלאו, דווקא זה שהמורה מבקשת ממנה להכין עבודה והיא לא מגישה, יותר חמור מהיעדרות ביום של מבחן גדול! הייתכן?! כן, ייתכן הדבר.

המחנכת רבקה ציפתה ממנה שתכין, היא סמכה עליה, היו לה כוחות להכין זאת, וחבל, היא האכזבה. אך להיעדר ביום של מבחן גדול, זה אומנם חמור ביותר, אך את הנעשה אי אפשר לסובב ויהיה עליה לקבל עונש יחסי של מכתב, בכל זאת, היא פגעה בתעודה שלה. ואילו על כך שלא הגישה עבודה היא יכולה להתחרט, להגיש שוב ולהבטיח שמעכשיו תמיד בעז"ה תגיש.

נכון שמה שהיה עליה לבצע קל יותר החרטה ואילו היעדרה ימחק רק במחצית ב', אך היא לא הגישה עבודה, היא לא הוכיחה נאמנות בתור תלמידה! זה חמור יותר. היא הייתה יכולה להגיש ולא עשתה זאת.

מסכימות איתי שאם העונש שמורה תיתן יהיה שלושה ימי היעדרות, לא יעזור? מכתב להורים יעזור הרבה יותר. הם ידברו איתה, יפעלו עליה שבאמת תפסיק לעשות זאת. היעדרות לא פותרת דברים כאלו, אך היא נצרכת בשביל ללמד אותה להבא. בפועל מה שעוזר הוא מכתב ושיחה שלה עם ההורים.
ככה גם הקשר עם יהודי והקב"ה, השם אוהב כל-כך את היהודי, אך לעתים נדרשים עונשים בשביל לכפר על חטאו.

אך ידעתן שאי עשיית מצוות עשה חמור יותר מעבירה על לא תעשה?! כלומר, אם לא התפללת (לפחות תפילת 18 אחת ביום כמו שנשים חייבות) זה חמור יותר מאשר שתחללי שבת ח"ו, או תלכי בלבוש לא צנוע. כן, זה שלא התפללת חמור יותר. ומדוע? כי לא המשכת עלייך קשר עם הקב"ה, יכול להמשיך עלייך אור אלוקי עצום! וחבל, פספסת זאת..

אך לעומת זאת בעשיית עבירה לא רק שלא המשכת עלייך אור, אלא אפילו פגמת במקור חוצבה של נשמתך! ועל עבירות של לא תעשה, למרות שמתחרטים וחוזרים בתשובה, התשובה מונעת את העונש אך זה לא באמת נמחק. עברות של לא תעשה מתכפרות רק ביום הכיפורים ואילו אי עשיית מצוות עשה, תשובה מתכפרת באותו הרגע. נו, אם-כך אז עבירה של לא תעשה אמורה להיות יותר חמורה משום שנפגם דבר-מה בנשמה! הייתכן שאי עשיית מצוות עשה יותר חמורה?!

כן, מצוות עשה דוחה מצוות לא תעשה. כלומר כמו שבציצית הרי יש כלאיים (וכלאיים הרי זה לא תעשה, זו עבירה!) אך זה ציווי של הקב"ה לבנים ללבוש ציצית – זה דוחה את עצם עבירת הכלאיים.

וזה הסוד הגדול – עצם זה שאת לא עושה מצוות עשה, לא מושכת עלייך את הקב"ה, זה יותר חמור מהניתוק! עצם זה שיהודי לא מתקשר עם הקב"ה זה חמור ביותר ובלתי נסלח, שזה שיהודי מתנתק מהקב"ה בטח שחמור, אך אם היה ברגע זה ביכולתך להתקשר עם הקב"ה ולא עשית זאת, זה פשוט חמור. אך אם תתחרטי באותו הרגע, התשובה תתקבל מיד.

כמובן שהדרך של תשובה היא עזיבת החטא, למרות שיש הוראה ברורה שיש לערוך תענית כאשר עושים תשובה – עדיין, התענית לא מכפרת, אלא עזיבת החטא עצמה. אם-כך מדוע עורכים תענית? משום שזו דרך הכרחית בתשובה, לעזוב את ענייני עולם-הזה, להתנתק יום אחד ולהדבק בקב"ה, אך העזיבה של החטא היא המשמעותית והיא זו שבאמת מכפרת.
זכרי שהמצוות שלך חשובות, חמור יותר לא לקיים מצוות עשה, מאשר להפר רצון השם במצוות לא-תעשה. וכמובן שהכל יעשה מתוך שמחה להתחבר לקב"ה, ובאמת זכרי שכאשר את מקיימת מצווה את מושכת עלייך אור עצום של הקב"ה שאם לא תקיימי את המצווה, לא יהיה אפשר להחזיר את האור העצום הזה! וזה מה שחמור כאן, הפספוס של אי עשיית רצון השם, היית יכולה להתחבר לקב"ה, והרגע הזה נעלם.

יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד