לי כותרת.
הייתי כבויה.
ואולי לא נכון לכתוב בלשון עבר. אולי קצת עדיין.
זו הייתה תקופה קשה, מבלבלת מאוד ולא ברורה.
עד שחשבתי שאני יודעת מי אני, באה רוח וטרפה את כל הקלפים. היה לי קר, והגשם צלף בחלון החדר באותם ימים כאילו אין מחר. לא אהבתי אותו אז, ואני כל כך אוהבת גשם. אבל אז לא בכיתי, וכל מבול הגשם הזה הכאיב לי בעיניים כמו שריטה שמדממת בלי הפסקה.

ומפלצת הכאב הזו ידעה את העבודה. היא זיהתה שאני ב׳מוד׳ של שקיעה וחיטוט בפצעי העבר, ושלחה לי משלוחי הפתעה מדי פעם. להזכיר נשכחות.
הייתי יושבת בסעודות שבת בעיניים חלולות, חושבת על מקומות אחרים שהייתי יכולה להיות בהם. שונאת את עצמי שממשיכה לשבת בכסא ולחייך חיוכים מטופשים למשפחה שלא מבינה אותי.
תמיד הייתי כזו. מין ציפור צבעונית כזו, שונה. וכל המחשבות שהסתובבו לי כמו כביסה במכונה בתוך הראש רק לחשו לי כל הזמן שתמיד אהיה שונה, ומי אני בכלל.

אני הקשבתי להן. ובמוצאי שבת כתבתי באטרף בפתקים בפלאפון דיאלוגים לאלוקים. הוא לא ענה לי.
ככה חשבתי. עכשיו אני יודעת שהתקשורת איתו שונה, ושמה לב למאות דרישות שלום מהאהבה שלו שהוא שולח לי, אבל אז לא.
אז שנאתי אותו, ושנאתי אותי על ששנאתי אותו. ושנאתי אותו על ששנאתי אותי ששנאתי אותו. זה לא נגמר.
רציתי למרוד, רציתי לשרוף קשרים ובניינים של אמת. הייתי חייבת. לא נשמתי כבר מרוב כעס, וכעס וכעס.
לא עשיתי כלום, למראית עין.

בסתר, עשיתי המון שטויות. שמחתי עליהן כשעשיתי אותן, ולאחר זמן קצר השמחה נעלמה כלא הייתה.
חייתי בשבלונה, בורחת לסרטים כל הזמן כמו מכורה שלא מצליחה להפסיק לקחת סמים, הם היו הנקמה שלי. אף אחד לא הבין את זה. אבל הם עשו לי רע, ושנאתי אותו שוב פעם.
למה אני בכלל כותבת את זה, אלוקים יודע. אני פשוט חייבת להקיא הכל, פתאום נתקפתי באחד הרגעים האלו. להוציא להוציא להוציא.

אני עדיין מבולבלת, דילגתי קצת על כמה פרקים מהסיפור אבל… זה לא אומר שמחקתי אותם. לא. לא מחקתי כי אי אפשר למחוק, אבל הייתי רוצה להשמיד אותם.
פשוט למדתי עם הזמן שאלוקים קיים. נשמע כל כך דרמטי ואולי קצת יומרני לומר שגיליתי אותו. אבל אני מרגישה שגיליתי את אלוקים הפרטי שלי. לא את אלוקים שברא את העולם וכל היצורים. לא אלוקים ׳הקטנוני׳ של שבת וצניעות. אלוקים שלי. שאוהב אותי. ואותך.

סבבה, אם את כפילה שלי או קצת דומה לי, את בטח מעקמת את האף היפה שלך (גנים של המשפחה שלי) כאילו הרחת משהו ממש מסריח. שוב פעם הטפות.
לא באתי להטיף. אני פשוט ברגע כזה של אור שאני חייבת לשלוח הלאה. גיליתי את אלוקים עכשיו.
אולי מחר או מחרתיים ירד לי הכל, ואני אשנא את העולם על כל אנשיו ובוראו. אבל היום אני ב׳שולם׳ איתו. והצלחתי לתקשר עם הקב״ה.

אז לא. עוד לא הצלחתי להתפלל. אבל הקפדתי על צניעות. וברכת המזון. נכון, ראיתי דברים ואני מלקה את עצמי עליהם. אבל הוא אוהב אותי יותר משאני שונאת את עצמי, אז זה קרב לא פייר על הנשמה.
זהו. זה חצי פרק מהפרק שלי, אולי פחות.
אבל הבנתי שלא סתם יש כל כך הרבה צבעים בעולם, ובחירה חופשית.
בחרתי לצבוע את הרגע הזה בהמון ורוד. להשאיר את השחור בצד.

שתפי בווצאפ

עוד בנושא
צפת של מטה /9
נורה

אורי

אחרי חודש מופלא בבית, שוב אני באוטובוס. בוהה בנופים המתחלפים, בחושך שאופף את ...
ספירלת העומר /3
icon_66

ספיר ובהיר

כבר תכננתי מזמן להתיישב לכתוב, ואפילו רציתי לפרסם פוסט בכל שבוע של ספירת העומ...
הבוחר בנביאים טובים /31
עציץ

מיכלי

יוסף והאחים /3 את מי השארתי במתח? סתם סתם, כולנו מכירות את סוף הסיפור…....
הימרתי עלייך
167192229063a78272e2a84

דומיה נפשי

את שאלת אותי למה אני צריכה שתהיי המשפיעה שלי אם אני כבר לא רוצה יותר להיות חב...
יומן 5#- זהירותת יש בפנים פצצהה💣💣
77

קציצה שרופה

לפני שבוע אחיות שלי👩🏼‍🤝‍👩🏼 ואח שלי🧑🏻 טסו🛫 לארץ🛬 עצוב😥 מאוד😪 מאוד😭 מאוד😭😭😭😭😭😭 ...
הייתי רוצה חיבוק #2
8

עדשית

חור בעץ = חור בלב. פעם ישבנו אני וחברתי לעשות לעצמינו בדיקה קטנה כדי לדעת על ...
אוף למה הבלבול כל כך נורא
newEmotionIcon_05

סתם עוד מישהיא

למה אני למרות שאני יודעת שזה לא בסדר ולא טוב אני ממשיכה לעשות אותו? וזה בלי ש...
חזרה לשיגרה
32

A

חוזרים לשיגרה לחיים בלי מנוחה בלי הפסקה בלי נשימה. ולא אוחזים שכל היום רצים א...
פוסטים חדשים
צפת של מטה /9
נורה

אורי

אחרי חודש מופלא בבית, שוב אני באוטובוס. בוהה בנופים המתחלפים, בחושך שאופף את ...
ספירלת העומר /3
icon_66

ספיר ובהיר

כבר תכננתי מזמן להתיישב לכתוב, ואפילו רציתי לפרסם פוסט בכל שבוע של ספירת העומ...
הבוחר בנביאים טובים /31
עציץ

מיכלי

יוסף והאחים /3 את מי השארתי במתח? סתם סתם, כולנו מכירות את סוף הסיפור…....
לא יאומן מה אנשים מוכנים לעשות
167192211063a781bef0db2

שירבוטית

הכל הם מוכנים לעשות בשביל כסף… אפילו לעבוד! 😲
בית, חום ו..?
עציץ

עובדת ה' בעזרתו יתברך

תגידו, כמה כבר יצא לכן לחשוב על הבית שתרצו להקים? נגיד אני, לאחרונה ממש חושבת...
כיתה מגובשת
newEmotionIcon_03_42

מקלדת בלי האות כ

הכיתה שלך מגובשת? במה זה מתבטא? איך נראת כיתה מגובשת, והאם זה תמיד היה או שעש...
מסננת
8

חוף של אננס

לפעמים אני תוהה לעצמי , למה ה' ברא בעולם אנשים מסננים..? ואז נזכרת– שגם...
את תתערבי או לא??
7

אני

יש מריבה בין 2 ילדות. אחת צודקת ואחת טועה לדעתך. את תתערבי או לא??

25 תגובות

  1. עדן..
    קוראים אצלך את הנשמה…
    השארת אותי נפעמת
    ולו בגלל שקראתי אצלך קרב, ומלחמה פנימית מטורפת
    וכשקשה ממש, זה אומר שיש גם כוחות גדולים.
    זה מול זה עשה אלוקים..
    ומשל האופנים, כשקל זה אומר שנמצאים בירידה תלולה..
    וכשקשה.. זו עליה! אז לאט לאט, תחזרי לעצמך האמיתית נשמה❤
    מדהימה אחת.

    1. איך הנשמה שלי נקראת?
      ריגשת אותי. קראת אותי במדוייק. וואו, לא הכרתי את המשל, אבל הוא כל כך חכם. ונכון.
      הלוואי. הלוואי באמת, תודה.

  2. עדן
    בחיי שאף אחד לא כתב את הסיפור שלי טוב יותר.
    אני מבינה אותך, ומרגישה את הלב שלך, ומזדהה כל כך, ורגע אני מזדהה גם עם הסוף. נס, נכון?

    "אבל הוא אוהב אותי יותר משאני שונאת את עצמי, אז זה קרב לא פייר על הנשמה"
    את מדהימה, אין לך מושג בכלל כמה שאת מדהימה, אני מעריכה אותך על המשפט הזה.
    וואו, אני חסרת מילים לתאר מה שאני מרגישה
    תודה ששיתפת עדן ?

    1. יולי, זה יותר מנס. זה.. מדהים לשמוע, ווהו!
      ריגשת אותי, דיי, באמת ריגש אותי לקרוא את השורות האלו. סבבה, אני לא מכירה אותה ולא מתיימרת לומר שאני אוהבת אותך, אבל נגע לי בלב שאיזו ילדה טובה אי שם בעולם מצאה לעצמה מקום.
      את המשפט הזה קראתי בלופים (לא משתחצנת, אז מה אם הוא שלי.)
      אני לא כזו מדהימה, באמת. אבל כל כך רוצה להיות.

  3. אני חייבת להגיב—
    אבל לא יודעת מה.
    אפשר להגיד לך שאת מדהימה? ואני מעריכה אותך נורא.
    פוסט כזה עוד לא היה באתר. וואוו.

  4. כמה מדהימות נוטפת מפה.
    כמה מודעות עצמית.
    אוי, אלוקים.
    אפשר לומר שאני.. מקנאה בך?..
    את נשמעת הרבה יותר שלמה עם עצמך, וכל כך כנה..

    1. אין מילה כזו בעברית, ומזל שכך. כי אני לא.
      מודעות יש לי, לטוב ולרע.. למה לקנא בי? את בדיוק כמוני.
      את לא היית בכל המקומות החשוכים ששם היית יורקת עליי בבוז, באמת.

      1. אז אני אמציא אותה בזאת.
        אני? בדיוק כמוך?
        את נשיפת ה'פחח' שלי את לא יכולה לשמוע מבעד למסך.
        ולגבי המקומות החשוכים.. הם חלק מהסיבות בגללן אני מעריכה אותך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תגיות פופלריות