את מה שמשחרר
מוגש באהבה רבההההה בשבילך, אהובה:)
לבכות זה משהו שמשחרר,
לבכות זה לפרוק את מה שהצטבר.
לבכות זה מעלבון,
לבכות כי אני מצטער על החבר אני רחמן,
לבכות זה מאי הבנה,
לבכות זה ממישהו שפגע.
יש לבכות מגשמיות,
ויש לבכות מרוחניות.
לבכות זה משהו טוב שמוציא אותנו מן ההגבלות,
נותן לנו החופש והסדר לכל המחשבות.
ואנו חושבים לעצמנו:
מה התכלית שלנו בעולמנו?
הו! אז מגיע המלאך הטוב,
לפעמים בצורת אדם 'רגיל' טוב.
פעם בצורת 'סתם' מקרה,
ולפעמים בצורת איזו הבטה…
הוא אומר לנו מה נכון,
ועוזר להביט על –
הצד החיובי הטוב והנכון!
לאט לאט זה משתחרר,
נכון לפעמים זה נראה בא מעולם אחר,
אך זה בא מעולם של אצילות,
ולא של חלומות.
בעולם זה אנו למדים איזה יהלום יקר יש בתוכנו,
לומדים לא לבזבז את זמננו על הבל שלא הבנו.
ולומדים הפתגם:
"נשמה יורדת לעולם
ל70-80 שנה
כדי לעשות טובה
ליהודי אחר"
אז מנקים את הלב ונהיים יהודי אחר,
כאשר מקיימים את הפתגם המייעץ
מרגישים סיפוק ושמה עד אין קץ,
לעשות טובה ליהודי אחר?!
וואו. תחשבו שניה על המשמעות
דבר לגמרי אחר.
זהו. קיבלתי התשובה
נכון, בכיתי ולא היה קל.
אך לאחר זמן קצר חדר להבנתי:
השמחה אחריו היא תשובת המשקל.
כן. קיבלת!
אני מאמינה שמעכשיו אני אהיה אחרת,
מכילה וזוהרת:)
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
13 תגובות
מדהימה!!!
את כותבת ברמה!!
והמסקנה בכלל!!
תודה;)
ואווו מהממת!!
שכוייח על זה:)
מהמם!!
אהבתי את הפרשנות שלך לאמרה וזה כל כך נכון!
לבכות זה מתסכול
לבכות זה מתסכל
את כותבת מהמם!!!!
ושיר נכון, איזה נס שיש שק דמעות…❤❤
ומה לעשות אם אני לא מצליחה לבטא את הרגשות שלי? לא בבכי וכמעט לא בכלל…
מחשבות ודעות אני יכולה להסביר ולהבהיר בצורה ברורה, אבל הרגשות נדחקים איפשהו ולפעמים אני ממש רוצה לבכות, אבל זה לא קורה.
מהממתת
אני אוהבת לבכות, זה אחד הדברים חחח ?
ואוו חזק ממש!!
וכתיבה מהממת פעסיא!!
לבכות זה גם כי סתם! סתם באלי לבכות!
וואו מהמם איך שפרקת את רגשותיך כאן!!
ודרך הגב לצחוק זה יותר משחרר מלבכות??
וואו, ממש יפה!!
תודה לך, פעסיא.
(אבל לדעתי בכי לא תמיד מגיע ממקום טוב ונכון.)
לא כל בכי מוביל לטוב, ואפילו-לא כל בכי טוב מוביל לטוב. וגם לא לרע.
אני כבר המון זמן בוכה מלא פעמים שעות כי אני יודעת שלא משנה מה-את ההזדמנות שלי בעולם כבר די מיציתי.. כאילו – ממשיכה לעשות מה שצריך כי ככה צריך וזה האמת, אבל לא מרגישה אהובה או משהו, ושעות בוכה על זה, כי פעם כן הרגשתי – כי הגיע לי.. והיום – מרגישה שאני רצה אחרי הגב של אבא שלי. רצה ובוכה ומשיכה לעשות מה שצריך, כי אוהבת אותו.
ואל תגידו ש-"גם הוא אוהב אותך בגלל הוא אבא וזה לא תלוי במעשים".. כי אנחנו אנשים גדולים ואחראים על מעשינו, ואם ניתנה לי אפשרות למשהו ואכזבתי בענקקק ועשיתי דבר נורא, אז בטוח לא אהובה ורצויה עכשיו.
זה נורא מתוק כל מה שאומרים תמיד שאבא אוהב תמיד וכו', אבל תכלס – הקב"ה מלא פעמים ביהדות הכתובה- היסטורית – כעס על מעשים עד כדי רצון להחריב עם. וכתוב על כאלו שלא הייתה להם נשיאת חן.
וזה כואב נורא נורא.
אז אני ממררת שעות בבכי, וממשיכה לחיות, כי.. כי אלו החיים, וזה מה שצריכה לעשות.
אל תחשבו מה לענות לי, כי לא יעזור, רק תתעמקו בזה בקשר לעצמכן – אני רק באה לומר – נשמות, תשמחו שאתן לא אני, ויש לי עכשיו דמעות בעיניים, תשמחו שאתן יכולות להרגיש את האהבה ולראות את פניו של אבא שלכן. תתרפקו על זה.
מקנאה בכן.