לאחרונה אני ממש מתפרצת מהר על ההורים שלי. העצבים שלי עולים בשניה ואני לא יודעת מה עושים. זה ממש לא בסדר. גם לכן זה קורה? מה אתן אומרות, מה עושים עם זה??
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
10 תגובות
כע.. תאמת שהייתה לי תקופה דיי ארוכה שהצלחתי להתאפק. אבל זה בכלל לא קל. זה פשוט עבודה עצמית+ עבודה+ עבודה+ עבודה. כל היום לעבוד על עצמך לא להתפרץ עליהם. זה קשההההה מאוד. אבל את עם סיפוק שהצלחת..
פוללל הצלחות. ותדעי שגם אם פעם אחת במשו קטן התאפקת ולא היתפרצת. .. זה גדולה!! וככה זה קורה. בהתחלה בקטנה עד שאת מצליחה..
דבר ראשון, לגבי הקטע עם ההורים – הכל בסדר חמודה. קחי נשימה עמוקה. זה קורה כמעט לכל בת בגיל הזה וזה הכי לגטימי בעולם שזה יכול לקרות, בכל זאת, הגיל שלנו זה לא הכי רגוע שיש. כל יום קמים עם שיגעון אחר, מצב רוח שונה וזה בסדר. זה נכון שצריך כן להשתדל לעבוד על עצמנו, אבל אי אפשר להתעלם מהעבודות, וממה שקורה בשטח…
דבר שני, מה שהייתי ממליצה לך זה לקבל החלטה בנושא. להשתדל לדוגמא לענות לאמא שלך בכבוד גם אם את ממש עצבנית עליה, כי את יודעת -שום דבר טוב לא יוצא מזה. אחר כך, את יכולה לגשת אליה ולדבר איתה ברצינות, כשאת יותר רגועה. את יכולה אפילו לדבר עם אמא שלך על העניין הזה עצמו – ככה אני עשיתי. אמרתי לאמא שלי שאני באמת מצטערת על כל המתקפות זעם שלי, ואחרי כל פעם שאני מתפרצת, כמה שעות אחר כך אני מבקשת סליחה ומדברת איתה ברצינות…
מקווה שעזרתי, ושיהיה המון בהצלחה!!!
ואו קורה לי די הרבה
מה אני אומרת כל מיני דברים שאח"כ אני מתחרטת…
או שניכנסת לחדר להירגע או שיוצאת מהבית …
תלוי מה המצב באותו זמן בבית ומה אני אומרת..
בד"כ אני יוצאת מהבית קצת לאיורור
עוצמים את העיניים, לוקחים נשימה. נרגעים, ושותקים.
מחכים שיעבור.
ואם לא עובר הולכים לחדר, לחשוב או לישון.
כרצונך…
בהצלחה
האמת לא כזה קורה לי..
אולי תנשמי עמוק לפני שאת הולכת לומר מה שרצית ותחשבי אם היית מדברת ככה ליד הרבי או אפילו מורה או איזה רב בשכונה שלך..
את גם צריכה כח רצן כדי להפסיק עם זה…
עם ההורים שלך יעבור לך מתישהו. אל תדאגי. רק תמיד תזכרי שהם האנשים שהכי אוהבים אותך ודואגים לך בעולם!!
יכול להיות שזה בגלל שאת עייפה/ רעבה/ בכלל בגלל שמשעמם לך.. ממליצה לך ללכת לישון יותר מוקדם. להכין לעצמך ארוחה ולא סתם נישנושים במשך היום. ותעסיקי את עצמך ולא למרוח את היום… רק שתדעי שאת לא לבד בסירה הזאת..!!
מקווה שבאמת עזרתי.. הצלחות!!
שאלה טובה ותשובות מהממות:)
אני רוצה להצטרף לילדה מיוחדת (התגובה הראשונה),
לפעמים היחסים עם ההורים כל כך נפיצים שלהגיד ׳מעכשיו אני לא מתפרצת יותר׳ זה פשוט לא מעשי.
אבל המצפון בתוכך לוחש שאסורררר להתפרץ על ההורים!
ואז מה קורה?
מגיע התסכול.
מי החבר הכי טוב של התסכול?
היצר הרע.
אז הוא גם כן בא אחריו. והוא מסביר לך היטב כמה את לא בסדר.
ואז את שוב מחליטה ש׳מעכשיו אני לא מתפרצת בכלל בכלל בכלל׳, ואז את מתפרצת פעם אחת, ומיסטר תסכול מגיע, ומיסטר יצר הרע מגיע אחריו, ובקיצור, זה מעגל רע שמזין את עצמו.
אז איך עוצרים אותו?
מתחילים להעריך (להעריך באמת!!!) כל פעם שאני לרגע אחד קטן עוצרת משפט לא מתאים. אפילו שחוץ מאותו משפט שעצרתי אמרתי עוד 3 לא מתאימים.
האחד שלא אמרתי ראוי להערכה רבה!! (הערכה של עצמי כמובן;) )
ומי מגיע במצב כזה?
מיסטר סיפוק.
ומיסטר סיפוק הוא חמדן לא קטן, והוא רוצה עוד סיפוק!
אז הוא יעזור לך פעם הבאה ליצור עוד רגע של סיפוק:)
הרעיון הזה תקף לא רק בכיבוד הורים.. הוא תקף בעוד הרבה נושאים.. אז אם התחברת אליו תחשבי איפה הוא מתאים לך:)
אחלה תגובה!!
אוי ואבוייי איזה שם מושלם ישלך, אני חולת במבהה
ובגלל שאני אוהבת את השם שלך ככ קראתי את התגובה שלך למרות שהייתה ארוכה;)