אני בטיפש עשרה עמוק.
כשאני רואה נערות שיותר גדולות ממני בגיל העשרה מתנהגות מוזר אני אומרת לעצמי "זה ממש לא אני! לא היה ולא יהיה אני" וזה נכון!
אני מאד ממותנת ביחס לאנשים סביבי, אני עמוקה אז יש לי שאלות, שלא תחשבו שאני ממותנת בגלל שלא נחשפתי לשום דבר. נחשפתי גם לדברים שהייתי מוותרת עליהם. והייתי עושה הכל כדי למחוק אותם מהזיכרון.
עד עכשיו הייתי בטוחה שאין מצב שאני אתנהג כל כך קיצוני בגלל שאני בת עשרה.
זה עבד, יש לי את כל התופעות לוואי של ילדה בגילי וגם הקדמתי קצת את המאוחר. אבל הכל ממותן הרבה יותר מאחרים.
בימים האחרונים אני מתנהגת קצת מוזר, אני בשוק מעצמי.
ההתפרצויות נהפכו ליותר אגרסיביות וזה ממש קשה לי. לא רוצה להכיר את עצמי כך. ולא רק בקשר להתפרצויות.
האם זה תהליך שכל אחת עוברת? האם בסוף אני אעבור את אותו דבר כמו כולם? כל התופעות לוואי (כולל הכל!) ישפיעו גם עלי? לא גיליתי משהו "טרגי" לאחרונה אז זה מוזר לי.
יש למה להילחם בזה???
אשמח לתשובות מכן וגם גיל שלכן שאוכל לעשות חישוב פחות או יותר מה קורה בכל גיל.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
12 תגובות
דבר ראשון, אל תקראי לגיל הזה "טיפש עשרה". כי זה לא גיל טיפש. אלא מאתגר. ומבלבל. בין הרגש לשכל. זה הגיל שבונה אותך להיות בוגרת.
והגיל הזה, הוא לא ספר, שיום אחד את ככה, ובגיל הזה את תהיי ככה. וכו… ממש לא.
לא מחייב שתעברי גם את אותם דברים.
יש דברים שאולי יותר מתאימים. נגיד בכיתות ז-ט הרגשות יותר מוצפים וי"ב יותר רגועים. כי כבר יותר בנויים. אבל לא מחייב שתעברי אותו דבר. הבנת?
כלל ראשון ואחרון, אין חוקיות בגיל הזה .
..
אני חושבת שזה מאוד אינדיבידואלי ומשתנה מאחת לאחת.
עליי, לדוגמה, אמא שלי טוענת שמיציתי את כל השגעונות של גיל הטיפש עשרה באזור גיל 10.
כשחברות שלי גילו את נפלאותיו ושיגיונותיו של הגיל הזה, אני כבר הייתי 'אחרי', כביכול.
אממ בואי נודה על האמת שעד היום (18 וחצי) אני סוחבת איתי ספיחים של הגיל. שינויים קיצוניים במצב רוח, התפרצויות וכדומה הם לא אורחים נדירים כל כך, ובכל זאת את השיא כבר עברתי אי אז, לפני כמעט שמונה שנים.
את שואלת האם כל תופעות הלוואי של הגיל יחגגו גם אצלך, או שיש דרך לעבור אותו בשלום ללא אירועים חריגים. והתשובה היא, כמה מפתיע, שזה תלוי בך. בגדול זו עבודה המידות. כי כן, בגיל הזה יש הרבה רגעים מתסכלים, והרבה רצון להבנה והרגשת חוסר מובנות, ועוד כהנה וכהנה רגעים מדוכדכים, אבל רק מי שהתנסה בכלי נשק באימונים- יוכל לנצח בקרב.
אם תהיי מודעת לעצמך (ואת נשמעת אחת שמודעת מאוד), תלמדי מוסר, תביני איך הנפש שלנו בנויה ואיך אפשר לשלוט בה- שום תופעות לא יוכלו לשלוט בך בניגוד לרצונך.
(איזה כיף זה לדבר גבוהה-גבוהה, כשאני לא מיישמת אחוז ממה שכתבתי פה. עולם השקר וזה)
הכל עובר בסוף זה מה שתדעי..
לא כלכך הבנתי בת כמה את, כאילו מה זה אומר שאת מקדימה את זמנך..
בכל אופן, כן זה הגיוני, ורוב הבנות עוברות איזה שינוי באופי, בהתנהגות, משו.
זה כן, זה מוזר נורא, ואת לא מבינה מה עובר עליך אם לא מעדכנים אותך שזה הגיוני ולגטימי:)
בסוף מתאזנים, ואם את מאוזנת מלכתחילה אז בכלל זה יחזור לך:)
שאלת אם כדאי להלחם בזה, אז כן, למה לא:)
אני מניחה ששזה פחות כיף לך ולאחרים ההתפרצויות ושאר 'התסמינים';) אז כן, כדאי ללכת עלזה ולעשות מה שאפשר כדי לצמצם את העצבים:)
מזדהה. בעיקר עם זה שהמצב רוח הזה מגיע בלי קשר לזה שאולי קרה משהו אלא סתם ככה באמצע החיים מין באסה כזאת עצבות/כעס. זה הגיל והתרגיל כנראה. מקווה לפחות שיעזוב אותי מתישהוא נמאס לי להיות יום אחד במוזרות ומסכנות ויום אחר ששון ושמחה. אני רוצה איזון.
אוהו מזדהה קצת, לפני כמה זמן.
וזה מובן ונורמלי, ויעבור בעז״ה.
העיקר שתשתדלי לתת מעצמיך את הטוב ביותר שאת יכולה. עבודת המידות אולי?
אני בת 16 בכיתה יב
אממ נראה לי שלכולם פחות או יותר יש תנודות ברגשות בגיל העשרה
הרגשות יותר חזקים.
תודה!!
אין לי מילים!!
עזרתן לי בתשובות. לפחות שווה לי להילחם על זה כי זה בלתי נסבל להתפרץ ואז להתחרט.
תודה על העידוד!
הי חומד
הבנתי מהשאלה שלך שיצא לך להיחשף לכל מיני דברים. ממליצה לך, הכי בשבילך, לדבר עם משהו על התוכן שנחשפת אליו ושהראש שלך יסתדר. בגיל שלנו מגלים כל מיני עובדות מעניינות על החיים וכדאי לעשות את זה ביחד. כי יש למתבגרים נטיה לתפוס דברים בצורה לא נכונה. הכי בשבילך – דברי על התגליות האלה עם משהי בוגרת שא סומכת עליה.
ועכשיו לטיפשעשרה שלנו
לא צריך להתייחס אליו בתור מחלה עם תסמינים
את משהי שונה מכל האנשים שאת רואה ולכן גם את תתבגרי שונה מהם. כל אחד מקבל אחרת את האנרגיה של הגיל הזה. יש שנהיים דיכאוניים, אחרים מקבלים קשב וריכוז, אחרים נהיים מתוסבכים – כל אחד מקצין קצת את תכונות האופי שלו, וזה הכי בסדר, אנחנו שונים ככה ה' ברא אותנו, והבלבול שלנו זה חלק מתהליך שה' רוצה שנעבור.
צריך לקבל את האנרגיות האלה וללמוד לנתב אותם.
חייבים לעבור אותו והוא חונק בכול שניה
שורדים אותו
וואו, ג'ינג'ית, עודדת את רוח העם!!!