היי (:
אז ככה, אני לא יודעת אם יש פה עוד שלוחות או אני היחידה, אבל:
אני שלוחה במקום מאוד רחוק מהארץ וארה"ב, כך שאני לא מגיעה לשם הרבה אפילו שיש לי שם הרבה משפחה.
אני לומדת בבית ספר נט, חוץ מזה אחרי צהרים אין לי חברות לשחק איתן או לבוא לעשות שיעורי בית ביחד ובדרך כלל משעמם לי. הדבר שהכי כיף לי לעשות ואני מאוד טובה בו הוא לשמור על ילדים קטנים, תינוקים וכזה (אולי קצת מוזר… אבל שיהיה). וגם את זה אין לי אפשרות לעשות כי אנחנו משפחה קטנה, האחים שמעלי טסו ללמוד מחוץ לבית והאח היחיד שבבית, הוא כבר לא קטן. והפעם היחידה שאני כן יכולה לעשות את זה הוא פעם בהמון זמן כשיש חגים או אירועים (לפעמים גם בשבתות אבל ממש קצת) מגיעים לבית חבד כמה ילדים קטנים שאני מכירה ואני שומרת עליהם, וגם אז יש איזה ילדה אחת מעצבנת שקצת יותר קטנה ממני ובאה ופשוט לוקחת לי אותם מהידים. ועם כל זה ביחד מרגיש לי מאוד לבד והרבה פעמים נמאס לי ואני חושבת על זה שאולי לא הייתי רוצה להיות שלוחה, שהייתי מעדיפה לגור בארץ כמו כל ילדה רגילה… ומאוד קשה לי עם זה. במיוחד שכולם מטיפים מוסר במקום להבין ולנסות לעזור. מישהי מזדהה עם ההרגשה הזאת? או שאני היחידה ש"לא מבינה את חשיבות השליחות" ו"צריכה להבין שיש לך זכות גדולה שאת עושה את זה" וכו?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
13 תגובות
את באמת צריכה להבין שיש לך זכות גדולה, אבל לא בגלל שאת לא מבינה, אלא בשביל שתרגישי יותר טוב,
תביני, אף אחד לא אמר שיהיה לך קל,
אני מבינה אותך, וזה עוד לפני שהגעת לכיתה י' (לארץ?) לגלות שכולם התקדמו בלעדייך, שכולם יודעות מה זה חברות, שכולם רגילות לעשות ביביסיטר מלידה, שכולם מגיעות לבית ספר חבד יום יום (והרבה אפילו ברגל),
כן, לפעמים זה מתסכל, אבל את – שליחה, הרבי חושב עלייך, את שליחה, בת שליח – תנסי למצוא את הכוחות להצליח,
(יכול להיות, שהילדים שלך לא יגדלו בשליחות, ותגלי שיש להם התמודדויות אחרות, תחשבי על זה)
וואוי קשה…
אני חושבת שבאמת תביני שזה זכות ענקית זה יעזור לך!
וגם אני חושבת שכדאי לך להיות עסוקה בשליחות (סליחה אם זה אולי לא רלוונטי) לעזור כל הזדמנות, להכין דברים, ללמוד וללמד. ואז תיהיה עסוקה בזה.
אני לא שליחה ממש רישמית אבל גרה בשכונה בארץ שרחוקה מקהילה חבדי"ת. אז אני מבינה אותך ופשוט מנסה להתרכז בדברים אחרים…
מקווה שעזרתי:)
נשמה,
ב"ה גם אני זכיתי להיות שליחה של הרבי (אירופה).
אמנם גדלתי עם עוד בנות שליחות בגילי, אין לי את הבדידות הזו שאת מתארת, אבל אני יכולה קצת להבין:)
אני לא יודעת בדיוק מה לומר, זה קצת עניין של חינוך… נולדתי למציאות הזו שההורים שלי בשליחות כבר 13 שנים (עכשיו זה כבר שלושים🤗) ופשוט עם זה גדלתי.
אני שליחה של הרבי. הוא שלח אותי לפה- כי פה המקום שלי, ופה אני צריכה להיות, ויש פה ניצוצות שרק_אני_יכולה לבער!
לפעמים, ממש מדי פעם- זה מפריע לי, קצת.
אבל- ואני לא באה להטיף לך מוסר אלא קצת לחזק לך את הידיעה- שיש לך זכות ענקית שאת לא מבינה כמה היו רוצות להחליף איתך!
תהיי גאה בעצמך, שלמרות שלא קל לך את פועלת במקום שליחותך ומתאמצת לשמוח.
תהיי חזקה, אל תפלי, הרבי איתך והוא גאה בך!
אוהבת אותך נשמה💕
אני לא חושבת שיש לי מקום לתגובה.
כי אני סך הכל נערה רגילה, שגרה בארץ ישראל, לומדת בתיכון רגיל וכו..
אבל הפוסט הזה ממש נגע לי💔
אז רק רציתי לומר לך תודה שאת נמצאת שם.
שלמרות כל הקשיים את עדיין שם מבצעת את השליחות.
בטח הרעבע גאה בך🤩
וואי נשמע קשה!
תחזיקי חזק!
וואי אני גם שליחה וקשה לי ברמה מטורפת
לפעמים אני פשוט רק מחכה לרגע שאני אעוף מכאן לפנימיה.
אבל בכל זאת.. תחשבי גם על הצדדים הטובים, ויש כאלה.
אין לי דיברי ניחומים כי גם אני צריכה כאלו.
אני לא יכולה לענות לך כי אני לא חבדניקית
אבל רציתי להגיד לך שקראתי את הפוסט והתרגשתי.
איזה מסירות זה לגור בארץ רחוקה בלי משפחה ובלי חברות (ואפילו בלי בי"ס נורמלי)
ואני רק יכולה לקוות בשבילך שהבעיה תיפתר ומהר..
בהצלחה ענקית ויישר כוח עצום!
גיבורהההה!!!! הרבי מרוצה ממך!!!
יאוו בטח זה מאוד קשה!!!
אמרת שאת לא מבינה את מעלת השליחות,תראי אני לא מקירה אותך, כנראה, אבל לדעתי את כן יודעת את מעלת השליחות,אבל את לא חשה אותה, אממ אני הביא לך דוגמה מחיים שלי…
לפני שלוש שנים הייתי מפקדת בצ"ה, היה ממש כיף ונחמד.
שנה אחר כך לא הייתי מפקדת, ואז נפל לי האסימון. אני קיבלתי יותר הרבה ממה שנתתי לחילות!!!
כל כך רציתי שוב להיות מפקדת רק אז קלטתי כמה! כמה לא הארכתי נכון את…
"השליחות"
שליחות לא עוזר רק לסביבה אלה גם לך…
היי, גם אני שליחה בחו"ל, ורק רציתי להגיד לך שאני מבינה אותך.
כל כך!
האמת, שבשונה ממך, לי זה לא ממש הפריע כל הזמן הזה שהייתי בבית.
כאילו ברור שהיה לי קשה, לא היו לי חברות, והרגשתי את הקשיים של השליחות, אבל הייתי רגילה לזה ולא הרגשתי בזה שום קושי רציני עד שהגעתי לארץ.
כשעזבתי את הבית ועברתי לפנימיה, והתחלתי ללכת לתיכון חבדי רגיל בארץ, כמו כל ילדה רגילה, כשפתאום התרגלתי לזה שיש אוכל כשר בחנויות, וחברות מסביב תמיד,
פתאום אז, כשהגעתי הביתה לחופשות, התחלתי להרגיש את זה.
כשחזרתי לחגים הביתה פשוט הרגשתי בודדה, היה לי משעמם ממש והייתי על המחשב כל היום מתכתבת עם חברות.
פתאום זה התחיל לעצבן אותי כל הדברים שאי אפשר לקנות פה, ושעם כל דבר בבית חב"ד אני צריכה לעזור, להכין.
שאני לא יודעת מה זה תפילות יום כיפור בבית כנסת חבד, איך זה הקפות בקהילה נורמלית, דברים שכל ילדה נורמלית יודעת.
אבל אני לא, כי אני שליחה.
ואז, התחלתי לחשוב, אולי באמת אני לא אצא לשליחות כשאתחתן, אולי אני לא יכולה, לא ראויה להיות שליחה, אולי אני לא רוצה שילדים שלי יעברו את כל מה שאני עברתי ועדיין עוברת.
וזה ממש שבר אותי, כי כל החיים לקחתי את זה כמובן מאליו, ברור שאצא לשליחות! אני גדלתי בתוך זה וזה הדבר היחיד שאני יודעת, למה שאני לא ארצה לצאת לשליחות?
ולהגיד לך את האמת, אני עדיין לא יודעת. אני יודעת שאני רוצה את זה, השאלה אם אני מסוגלת.
נראלי פשוט נחיה ונראה איך דברים יסתדרו. 🙃
אבל בלי קשר לזה, שתדעי לך שזה זכות עצומההה
הרבי בחר דווקא בך, לא סתם! והוא לקח עלייך אחריות, והוא חושב תמיד עלייך נשמה.
והלוואי שנוכל להבין באמת את הזכות שיש לנו אבל לבינתיים יש לי רק להגיד לך שאני מזדהה איתך ואוהבת אותך יקרה ❤❤❤
וואי איזה תגובה מרגשת..
הזדהיתי ברמות, מרגיש כאילו אני כתבתי🤍
אני בשליחות אבל בארץ
ואני גם קצת מזדהה איתך
כי מעוד משעמם בצהרים
כי אין פה בקושי בנות בגילי
וגם אם יש אנחנו לא בקשר
(רק לפעמים בתפילות חג וכזה או אחת מהם בתיכון שלי אז גם בזמן בצפר)
וגם נשארנו רק 3 אחים בבית
אז באמת אין מה לעשות
ובכללי זה גם קשה לגור בשליחות
כי מסתכלים עליך את דוגמא ואת חייבת להתנהג הכי בסדר שיש
וזה קשההה
ובטוחה שלך זה קשה פי מאהה
(לי יש לפחות תזמן של הבצפר)
אבל אם כל זאת אני יודעת שזה שליחות מטורפת ואני עושה את מה שהרבי רוצה
אז זה שווה את הכללללל
תדעי שגם לפעמים חיי קהילה זה לא כזה כיף
ושתעדי גם:
שהרבי לא נישאר חייב
גמני הייתי בזמן הקורונה מפקדת בצ"ה
וראיתי שבתקופה הזאתי היה לי פשוט טוב
הרבי דאג\ ודואג לסדר לי את כל העינינים כדי שאני יוכל להתרכז בשליחות
ושתדעי שאני מצדיעה לך ברמותתתת
והרבי גאה בךךך
אם לי קשה קצת אז לךךך
זכיתי כמוך להיות שליחה של הרבי (אירופה)
את צודקת, הקושי ענק, הרבה פעמים מחשבות על למה דווקא אני פה?
אני ממליצה לך להתייעץ עם משפיעה, וללמוד שיחות של הרבי , מחזק ברמות! אני יכולה להגיד לכולכן כאן כל השליחות, תהנו מהזמן הזה, שאתן בבית, שאתן חלק מהשליחות, אל תרוצו בראש כבר לפנימיה, נכון יש בנות שזה הפיתרון המושלם עבורן אבל זה לא פחות קשה משליחות.
אני יכולה להגיד שהקב"ה והרבי שם את כל אחת מאיתנו במקום הכי מדויק ונכון לה, ואם נפנים את זה, נצליח להתמודד עם הקושי ולהפוך אותו לדבר שהוא טוב. יש לנו זכות עצומה להיות חלק מהמעצמה הזאת, גם כקשה – זה שווה.
וגם אני למדתי בבית ספר נט בעבר, ואת צודקת שזה לא הפיתרון המושלם לחברה, אבל תנסי ליצור קשרים עם חברות גם אחרי הצהריים, זה מעביר את הזמן, זה כיף ונותן הרגשה טובה שעשית עוד דברים חוץ מסתם להמרח על המחשב בלי לעשות כלום.