קרה לך פעם ששאלו אותך שאלה שלא הצלחת לענות עליה?
(לא מתכוונת לשאלה שלא ידעת את התשובה סתם שאלה כלשהיא שמישום מה לא הצלחת.לא העזת.לא רצית לענות)
מה שאלו? ומה עשית?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
23 תגובות
שאלו אותי,
פשוט עניתי תשובה לא מדויקת או שפשוט התחמקתי בדרך אלרגנטית (איך שכותבים את זה..
אלגנטית.
כן, קרה. אבל כרגע מבינה יותר.
חברה שאלה למה צריך לטוס לרבי אם הרבי איתנו בכל רגע ובכל מצב ולא ידעתי מה לענות.. אני עצמי יודעת שזה חשוב וכו אבל עכשיו יודעת ומבינה ששם זה הבית מקדש מעט. שם זה הכל. מי שלא הייתה שם לא תבין3>|^^^|
שאלו אותי גם שאלות יותר מהותיות שלא ידעתי מה לענות עליהם אבל לא אפרט כאן..
אויש נו
אז למה ללכת לבית כנסת
אז למה ללכת לכותל
ולמה לקברי צדיקים
ולמה להתפלל אם השם תמיד שומע
ולמה בשירותים אני לא צנועה אם גם שם השם נמצא
קיצור..
סורי אבל זו שאלה קטנונית שאפשר להעתיק אותה על הרבה תחומים
ה' יכול לשמוע גם מהבית אבל *את* צריכה ללכת לבית כנסת בשביל ש*לך* יהיה יותר קל להתקרב לה'
הרעבע נמצא איתך בכל מקום אבל בשביל ש*את* תרגישי את זה יותר חזק צריך את הנסיע
בעצם הרעבע יכול להיות קשור אליך הכי חזק שבעולם גם בלי שתתקשרי ותכתבי ותיסעי וכוכ וכו אבל את לא!
את חייבת את ההרגשה ש*את* מתקשרת
זה מאוד מופשט. זה כמו שחסידים נסעו לרעבע לליובאוויטש גם כשהרעבע היה איתם כל הזמן…למה חסידים נסעו לתשרי? למה בכלל לנסוע לרעבע?
כי לא משנה עד כמה הרעבע נמצא איתך במהות שלו, ויהא זה מציאות חזקה ומוחשית עד הסוף – כשמשהו לא נמצא אצלך בחוויה החושית התודעתית מול העיניים כרגע – קל יותר לשכוח את זה ולהדחיק את זה במציאות הזמן והיום יום…כשאת מגיעה לרעבע – את חדורת מטרה, את ממוקדת נטו על רעבע (בתקווה שכך) את חיה אותו הרבה יותר מהשגרה, וזה מטעין אותך לכל התקופה שבה לא תהיי לידו קרוב ומוחשי ותצטרכי לזכור אותו בתוך ים המציאות של היום יום…
וזה עוד בלי לדבר על היחיד ביחידה שקיים באופן גלויי רק בנסיעה לרעבע…
תודה לכולכן!!
השאלה שלה חוזרת ונשנית.. עכשיו יהיה לי יותר דברים לענות לה.. תודה!!
ברור. קורה לי הרבה
כן.
שתקתי.
ואז העברתי נושא.
או שהתנצלתי ואמרתי שאין לי מושג מה לענות.
קרה ,אבל הופכים את האמת לשקר בדרך שאת מרגישה הצד שבו התשובה צריכה להיות טובה לוקחים אמת ומשנים ממנה חלק אבל לא זה באמת תשובה אמיתית רק לא מדויקת ושונה.
הבנת?
כן, קרה וקורה לי הרבה. העניין הוא לא עצם השאלה…
כן, תחושה מבהסת ברמותת
קרה, קורה.
לא עניתי?
כמו השאלה הזאת.
פשוט לא עונה?
אם לוחצים עליי ממש…
אז אני סתם נהיה כואב?
גמגמתי..?
כןןןןןןןן
לא סובלת שאלות כאלה
איך את מרגישה?
מה קרה?
למה את עצובה?
למה את לא ישנה?
את מרגישה טוב?
עם מי דיברת?
למה את ככה?
הלכתי, שתקתי
כן בטח
עניתי 'לא יודעת'……
פעם (בכיתה ט', לפני 6 שנים) חברה שאלה אותי אם נוח לי התנהגות מסוימת שלה, שהיא הציקה לי, ועניתי לא יודעת…
אבל קורה לי הרבה ששואלים משהו שאני לא מרגישה שאני יכולה לענות עליו, אני מתמודדת ב-או להסתכל לפחד בפרצוף ולא לתת לו לנהל אותי, או מתעלמת\ מחרטטת משהו… לצערי. מקווה שישתפר!
מה קורה לי, מה נסגר, מה עובר עליי.
לא עניתי כי לא רציתי להתחיל לבכות באמצע.
מצטרפת גם כן…
וזה קורה לי ככ הרבה…
אני פשוט עונה לאמא שלי 'לא יודעת' או 'אני עייפה' והיא נראלי מאמינה לי וזה הכייי מבאס כי אני רוצה שיהא תחפור לי אבל לומשנה…
אמא שלי שאלה אותי משהו השבוע…
התחלתי לגמגם לה קצת
מאיפה אני יודעת… לא כזה מסובך אבל פסדר…
שאלו הרבה.
פשוט.. ברחתי/ניתקתי/בכיתי/לא נשמתי/שתקתי/שיקרתי.
האמת, זה קורה לי המון:)
לא כי אין לי מה לענות, אלא כי אני לא סומכת על עצמי מספיק בשבילי שאענה…
רק מול החניכות (ומאוחר יותר- המושפעות) למדתי לאט לאט שמותר לי לענות על השאלות, שזאת אני המבוגר האחראי כאן וממני מצפים לתשובה, אין לאן לברוח. ועדיין, יש שאלות שאני מעדיפה לענות להם רק אחרי מחשבה.
כן… בטח
התחמקתי. הלכתי ולא חזרתי (יצאתי באלגנטיות;)
או שהעברתי נושא